המסר:
לברוח מהחסרונות, לחזק ללא הרף את התדמית – איך שלא נסובב את זה ומה שלא נעשה, אי אפשר לברוח מהחסרונות שלנו?! איך לא נשברים? תורת הנפש סוללת כביש עוקף – קודם לנשום את אהבת הבורא ואז להסתכל לחסרונות בעיניים.
הדרך אל המסר:
במלים אחרות, הגישה העקיפה – אותה “דרך ארוכה וקצרה” – מועדפת שוב. אם נתחיל את העבודה בהתבוננות במיעוט ערכנו, ייתכן שנצליח לשכנע את עצמנו בכך, אך בינתיים אנו נשארים ממוקדים בעצמנו. בנוסף, ההתעסקות המתמדת בחסרונותינו עלולה לדכא אותנו, וכפי שאמרנו – התעסקות זו רק תגרום לניפוח האגו.
(להפוך את החושך לאור)
אם נתחיל בהתבוננות בגדולת הבורא, נוכל להיווכח במיעוט ערכנו בהקשר של גדולת הבורא וכך להתמודד עם האגו שלנו בדרך עקיפה. יתר על כן, מכיוון שהכרת נוכחותו של ה’ נושאת עמה גם את הכרת רחמיו, ממילא נחסוך מעצמנו את רגשות הדכדוך או הדכאון התוקפים אותנו בעקבות בדיקת חסרונותינו[מה].
ואמנם, אי אפשר להפריז בחשיבות ההכרה ברחמי ה’ – את חסרונותינו אנו רשאים לבדוק רק בפרופורציה למדת המודעות שלנו לרחמי ה’.
חכמי הקבלה שללו מאד את העצבות[מו], אך יחד עם זאת, הם לא יעצו לנו להתעלם מחסרונותינו כדי שלא נתעצב בגללם. אדרבה, הם עודדו אותנו להיות תמיד מודעים לרחמיו האין-סופיים של ה’ ולנוכחותו המתמדת עמנו. בדרך זו נוכל לעמוד מול חסרונותינו בבטחון וללא מורא, מבלי ליפול אף פעם ביאוש.
ובדיוק כפי שככל שנהיה מודעים יותר לרחמי ה’ נוכל להתמודד עם חסרונותינו ביתר אובייקטיביות, כך גם ככל שנתמודד עם חסרונותינו באובייקטיביות נהיה מודעים יותר לרחמי ה’. שמירת האיזון בין שני מצבי מודעות משלימים אלה היא הבסיס לקשרינו עם הבורא[מז].
(להפוך את החושך לאור)
