התקשרו עכשיו: 02-5662323

המסע - אליהו הנביא "מטפל" בשיטת הבעש"ט

flower 823565 1280אליהו הנביא זכור לטוב, מעביר את ר' אלעזר ברבי שמעון "סידרת חינוך" על מנת להביאו ללמוד תורה. בהתבוננות מעמיקה יותר, יש בתהליך המיוחד שעובר ר' אלעזר נסיון מוצלח לתקן את מידת הגאוה היתירה שבו. חז"ל ראו בגאוה מידה מגונה מאד, עד שאמרו על מי שמתגאה שהוא כדוחק רגלי השכינה. ניתן א"כ לומר, שהיתה כאן השגחה פרטית מופלאה, שהקב"ה שלח את אליהו הנביא לעזור לר' אלעזר לתקן את גאוותו.

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יא - ויהי בשלח

[כב] ר' לעזר בר' שמע' איתמני אנגרבטיס מפיק עבודה. חד זמן אתא אליהו זכו' לטוב לגביה בדמות סב חד, אמ' ליה אתקין לי בעירא. אמ' ליה ומה אית גבך למטעון, אמ' לי הדא שחיק חיפסתי והדא גולתי ומרכוב. א' לית אתון חמיי להדין סבא אנא טעין ליה ומייבל ליה לסופא דעלמא והוא אמ' אתקין לי בעירא. מה עבד, ארכביה והוה מסיק ליה טורין ומחית ליה גלמין מעבר ליה חקלוון דכובין וחקלוון דדרדורין. לסופה שרי מנטל גרמיה עלוי. אמ' ליה סבא סבא קליל גרמך ואין לא דאנא מקליק לך. א' ליה ובעי את למנשמה ציבחר, אמ' ליה אין. מה עביד, אעליה לחדא חקל ואייתביה תחות חד אילן ויהב ליה ואכל ושתה, וכיון דאכל ושתה אמ' ליה כל הדא טריפתא להן לך, לא טב לך צייר אומנהון דאבהתך. א' ליה ואית בך מתני לי, אמ' ליה אין. ואית דאמרין תלת עשרה שנין עבד אליהו זכור לטוב מתני ליה עד דאמר סיפרא, וכיון דאמ' סיפרא אמרין אפילו גולתא לא הוה יכיל טעין.

תרגום חפשי בצרוף הערות להבנה ראשונית:

ר' אלעזר ברבי שמעון נעשה כתף [סבל], ובכך מצא עבודתו. פעם אחת בא אצלו אליהו זכור לטוב בדמות זקן אחד. אמר לו (הזקן): התקן לי בהמה. אמר לו (ר' אלעזר): מה יש אצלך לטעון? אמר לו (הזקן) הרי תפיסתי השחוקה [משאי הקטן והבלוי], והרי טליתי, ונרכב. אמר (ר' אלעזר): רואים אתם זקן זה? אני טוען אותו ומוביל אותו לסוף העולם, והוא אומר לי התקן לי בהמה?!

מה עשה? הרכיבו [על כתפיו] והיה מעלהו הרים ומורידו בקעות ומעבירו בשדות קוצים ודרדרים. לסוף, התחיל מכביד עליו. אמר לו (ר' אלעזר): זקן זקן, הקל עצמך ואם לא - אני משליכך! אמר לו (הזקן): רצונך לפוש? אמר לו (ר' אלעזר): הן. מה עשה? העלהו לשדה אחת והושיבו תחת אילן אחד ונתן לו ואכל ושתה.

כיון שאכל ושתה, אמר לו (הזקן): כל היגיעה הזו למה לך? ולא יפה לך שתתפוס אומנות אבותיך? אמר לו (ר' אלעזר): ויש בך [את היכולת] לשנות לי? אמר לו (הזקן): הן.

ויש אומרים, שלש עשרה שנה עשה אליהו זכור לטוב ולימדו עד שאמר [מעצמו] סיפרא. וכיון שאמר סיפרא – אמרו שאפילו את טליתו לא היה יכול לטעון.

בספור זה אנו רואים כיצד אליהו זכור לטוב, מעביר את ר' אלעזר ברבי שמעון "סידרת חינוך", על מנת להביאו ללמוד תורה. אך בהתבוננות מעמיקה יש כאן בעיקר נסיון לתקן את מידותיו של ר' אלעזר, ובפרט, לשבור בו את מידת הגאוה. יש בזה בודאי ערך מצד עצמו, לתקן את הישות חסרת העידון של ר' אלעזר ברבי שמעון, ואולי גם משום שהיא המונעת ממנו ללמוד תורה[1].

הדרך לתיקון כל מידה רעה וכל סיבוך נפשי עוברת שלשה שלבים, שהם: הכנעה, הבדלה והמתקה, כפי שלימדנו מורנו הבעש"ט[2]. ואם נעמיק יותר[3], יש כאן התכללות, כי בכל אחד מהשלבים הללו ישנם ג"כ שלשה שלבים פרטניים של הכנעה, הבדלה והמתקה. ננסה, א"כ, לראות בסיפור הנ"ל את תהליך תיקון הגאוה במלואו, שהרי הסיפור מאד מבליט לאן הובילה הגאוה הראשונית את ר' אלעזר, המשוכנע בכחו הגופני הגדול[4], עד שאמר בבטחון גמור שעל כתפיו הוא יכול להוביל את הזקן עד סוף העולם, והוא אינו זקוק כלל לבהמה. חז"ל ראו בגאוה מידה מגונה מאד עד שאמרו שהוא כדוחק רגלי השכינה[5], וגם במישור הפרטי קבעו, שמי שמתייהר אפילו על בני ביתו זה לא מתקבל.[6] ניתן א"כ לומר, שהיתה כאן השגחה פרטית שהקב"ה שלח את אליהו הנביא לעזור לר' אלעזר לתקן את מידת גאוותו.

שלב ההכנעה

ר' אלעזר ברבי שמעון נעשה כתף [סבל], ובכך מצא עבודתו. פעם אחת בא אצלו אליהו זכור לטוב בדמות זקן אחד. אמר לו (הזקן): התקן לי בהמה. אמר לו (ר' אלעזר): מה יש אצלך לטעון? אמר לו (הזקן) הרי תפיסתי השחוקה [משאי הקטן והבלוי], והרי טליתי, ונרכב. אמר לו (ר' אלעזר): רואים אתם זקן זה? אני טוען אותו ומוביל אותו לסוף העולם, והוא אומר לי התקן לי בהמה?!

מה עשה? הרכיבו [על כתפיו) והיה מעלהו הרים ומורידו בקעות ומעבירו בשדות קוצים ודרדרים. לסוף, התחיל מכביד עליו. אמר לו (ר' אלעזר): זקן זקן, הקל עצמך ואם לא - אני משליכך! אמר לו (הזקן): רצונך לפוש? אמר לו (ר' אלעזר): כן. מה עשה? העלהו לשדה אחת והושיבו תחת אילן אחד ונתן לו ואכל ושתה.

הכנעה שבהכנעה – לאחר התגובה הראשונית של ר' אלעזר המשוכנע ביכלתו להתמודד עם האתגר של הסבלות ללא גבולות, יש מקום לפרש שהזקן הוא המוביל והקובע את המסלול, והוא בוחר מלכתחילה דרך קשה של הרים, בקעות ושדות קוצים. מול הקושי ההולך וגדל, ר' אלעזר מגיע להכרה שאין לו כח אינסופי, ובאמת אינו יכול להגיע בכחו עד סוף העולם כפי שאמר בתחילה. זו נקודת ההכנעה שבהכנעה היוצרת סדק ראשון בגאוה, כי סוף סוף הוא שם לב לקושי שלו, ואפילו מוכן לבטא שקשה לו. אך בכך לא די, כי עדיין הגאוה לא תוקנה במלואה, והוא מנסה לגונן על עצמו ועל תדמיתו בכל מחיר. לכן, בוחר ר' אלעזר להתבטא בצורה שיש בה התנשאות: זקן זקן, הקל עצמך ואם לא - אני משליכך! ובלשוננו, 'אם לא תעשה משהו מיידי להפסיק את זה, אני זורק אותך לכל הרוחות!'. אם היינו מנסים לשער מה הוא חושב באותה שעה ומה עומד מאחורי אמירתו זו, יתכן שזה ישמע כך: 'מה הזקן הזה חושב את עצמו? מה הוא מנסה לעשות לי? הרי הוא שובר לי את הדימוי שלי (שאני כל יכול)! אם הוא לא יפסיק עם זה מיידית, הכל עלול להתרסק! אני חייב לעשות משהו דרסטי, כדי להגן על עצמי'. לר' אלעזר, החשיבה הזו והאמירה שבעקבותיה, נועדו כפי הנראה, כדי להשאר עם אותו דימוי ראשוני שיש לו כח אינסופי.[7]

הבדלה שבהכנעה - אליהו מבין, שלא די בשבירה של הכח הפיסי אם הדימוי העצמי הגבוה עדיין נשאר, ור' אלעזר אף נלחם להשאיר אותו. לכן, הוא צועד צעד נוסף בהכנעה ושואל את ר' אלעזר האם ברצונו לנוח? כלומר, אתה מוכן להודות במו פיך שקשה לך? האם תהיה מוכן לבטא שבאמת אינך מסוגל להגיע עד סוף העולם? בלית ברירה, נאלץ ר' אלעזר להודות שהוא בעצם מוגבל, וכאלו גם המימדים האמיתיים של יכולתו הגופנית.

הבחירה שאליהו מציב בפניו, להמשיך להגיב מתוך החשבת היכולת העצמית הגבוהה ולהגן בחרוף נפש על הדימוי שלו, או להודות שקשה לו והוא באמת רוצה לנוח, זו נקודת ההבדלה שבתוך ההכנעה. האם אני מסוגל להבחין שקיימות אפשרויות שונות? האם אני יכול להבחין שבאמת אפשרות אחת היא להנעל על הגאוה בלי לראות בעיניים פקוחות את המציאות, או להתחיל לתת למציאות ללמד אותי מי אני ומה כוחי באמת.

המתקה שבהכנעה – אליהו "מאתגר" אותו עוד קצת, ומעמיק את תהליך ההכנעה. מסופר שהעלהו לשדה אחת, כלומר, הוא לא נעצר מיד כדי לתת לו לנוח, אלא להיפך, הוא דורש ממנו עוד מאמץ, וכביכול לא מתחשב בו. אולי כדי להראות לו שהמגבלות לא תלויות בו, והוא לא מסוגל להחליט מה ביכלתו לבצע. הגבולות לא עוברים היכן שהוא ממקם אותם, לא כמו שחשב בתחילה שהוא כל יכול, ולא כפי שהוא חושב עכשיו שהוא לא מסוגל לעוד מאמץ.

רק שם, באותה שדה ותחת האילן הוא נותן לו לאכול ולשתות, וזה מבטא את שיא ההכנעה, כי בתחילת הדרך חשב ר' אלעזר שהזקן הוא הזקוק לעזרתו להגיע אל מחוז חפצו, ועתה התהפכו היוצרות, והוא במעמד של נזקק ביחס לזקן. הזקן קובע מתי עוצרים, איפה חונים, והמאכל והמשתה הם של הזקן הסועד אותו בחולשתו. ההזדקקות הזו לעזרתו ותמיכתו של הזקן, היא השבירה הגמורה של הגאוה! זו ההמתקה הראשונה בסיפור, כאשר הגאוה התרסקה לחלוטין!

שלב ההבדלה

כיון שאכל ושתה, אמר לו (הזקן): כל היגיעה הזו למה לך? ולא יפה לך שתתפוס אומנות אבותיך? אמר לו (ר' אלעזר): ויש בך [את היכולת] לשנות לי? אמר לו (הזקן): הן.

הכנעה שבהבדלה – העקרון הכללי של ההבדלה הוא להתבונן עמוק יותר במציאות, ולזהות שקיימות דרכים נוספות להגדיר אותה ולהתיחס אליה. בעיקר, המטרה היא לאפשר התבוננות משמעותית יותר שיתכן שהיתה קיימת כל הזמן מתחת לפני השטח, אך הישות והגאוה, לא איפשרו להחשף אליה. לכן, לאחר שלשת שלבי ההכנעה, שואל אליהו את ר' אלעזר, "כל היגיעה הזו למה?" כלומר, 'תראה לאן מובילה אותך הגאוה. הרי בחירת המקצוע שהסתמכה על הבטחון העצמי שיש לך כח אינסופי, הוכחה כדבר שביר שאי אפשר להסתמך עליו. הגאוה גרמה לך לאיזה סוג של סנוור שלא מאפשר לראות שבאמת אין כאן אלא יגיעה רבה, שלפעמים שכרה בצידה, ולפעמים היא מרסקת את הבטחון העצמי. האם זה באמת עסק כדאי עבורך?'

הבדלה שבהבדלה – כאן באה השאלה העיקרית בשלב ההבדלה, ובעצם בתהליך כולו, והיא נועדה להזכיר לו את הצד הרוחני העליון ביותר ששייך לאישיותו, הצד הנבדל שבו. במלים אחרות, להזכיר לו את קיומה של הנפש האלוקית שבו, ואת רצונה/רצונו למלא את מאוייה בלימוד התורה. אמנם, אליהו לא מדבר במפורש על לימוד התורה, אלא מציע לר' אלעזר לתפוס את אומנות אבותיו. יתכן, ובזה יש רמז לכך שבאמת האפשרות הזו היתה ונשארה בתוכו כל הזמן, כי אכן יש לו ירושה מאבותיו, ובפרט מאביו ר' שמעון בר יוחאי. אולי יש כאן אפילו הדגשה שהוא מסוגל להיות ממשיך של אביו בתורתו המיוחדת[8].

כאן מאד בולט התהליך שאליהו מעביר את ר' אלעזר. א"א לפתוח את השיחה על לימוד התורה, בלי "לשבור" קודם את הגאוה. הן משום שהעיסוק בכתפות בגלל שהוא מעצים את ההצלחה של ר' אלעזר, לא מאפשר לו לבחון ברצינות שום אפשרות אחרת למלוי תוכן חייו, הן משום שללא טיפול בגאוה, גם אם הוא ישתכנע מאיזו סיבה "להחליף מקצוע" ולהפנות את מרצו ללימוד התורה, זה עדיין יכול לנבוע ממניעים של גאוה וישות, והוא עלול לחפש את הדרך להתיהר מתוך לימוד התורה ואולי אפילו לקנטר אחרים, כמו שהוא התבטא כלפי אליהו בתחילת הדו שיח שביניהם[9].

המתקה שבהבדלה –בעיני ר' אלעזר אליהו איננו מוכר אלא כזקן אחד אנונימי, אך למרבה הפלא, ר' אלעזר פונה אליו בשאלה "ויש בך לשנות לי?", כלומר, האם אתה יכול/מוכן ללמד אותי תורה? כנראה, שבתוך תוכו, מרגיש ר' אלעזר שלא במקרה הזקן נשלח אליו, וכפי שהגיע על ידו להמתקה שבהכנעה, והתגלה שהתהליך הקשה ואולי אפילו המשפיל, היה לטובתו, כך גם המשך הדרך איתו, היא דוקא זו שתביא להמתקה הסופית.[10] לכן, דוקא הפניה אל הזקן שילמדנו מגלה שהוא מוכן להעמיק את הזדקקותו לזקן, לא רק כדי לנוח, לאכול ולשתות ממה שיקבל ממנו, כי זה בסופו של דבר משהו חד פעמי, אלא גם ללמוד ממנו תורה, למרות שיתכן בהחלט שמדובר על תהליך ארוך מאד ומייגע ואולי אפילו קשה יותר ממה שעבר עד עכשיו. אך התלות הזו בזקן איננה מרתיעה אותו, ולכן יש בה מעלה גדולה בהעמקת ההבדלה, כי זה בעצם לתת לזקן להחליט כיצד עושים את המעבר מחיי עוצמה גופנית, לחיי תורה המוטבעים במידת הענוה והשפלות.  

שלב ההמתקה

ויש אומרים, שלש עשרה שנה עשה אליהו זכור לטוב ולימדו עד שאמר [מעצמו] סיפרא. וכיון שאמר סיפרא – אמרו שאפילו את טליתו לא היה יכול לטעון.

כאן יש לנו דוגמא מייצגת בהבנה נכונה של ההמתקה. לעתים נדמה, שלאחר המתיחה לשני הקצוות ההפוכים בנפש, בהכנעה כלפי מטה ובהבדלה כלפי מעלה, אז צריכה לבוא ההמתקה כתוצאה של ממילא, שאין צורך לטרוח בה, אלא לקבלה כמתנה מלמעלה. כלומר, ההכנעה היא בעיקר עבודה בתחום המוטבע של הנפש, להכנע בפני האמת החותכת (תרתי משמע), בפני מציאות "חזקה" ממני, הגורמת לי לחזור לפחות לממדים הטבעיים שלי ללא ישות וגאוה, ואף יותר מכך, להרגיש את השפלתי ואת מיקומי מתחת למי או למה שבאמת גדול, טוב ואמיתי ממני. מאידך, שלב ההבדלה נועד למתוח עד למעלה את ההכרה שלי בנפש האלוקית שבתוכי, את האמונה המוחלטת שאני מסוגל לחיות אחרת ולמלא את הייעוד האלוקי שלי בעולם, ומתוך התבוננות עמוקה פנימה מתחזקת האמונה ביכולת הזו, ומופיעה הזדהות משמעותית עם הצד העליון האלוקי שהתגלה לי שקיים בי. לכן, נדמה שההמתקה הבאה בעקבות הבדלה שכזו נעשית ממילא, כי אפשר לתפוס את ההמתקה רק כנסיון להתעצם עם אותו צד עליון שגיליתי מתוך תהליך ההבדלה. בספור הנוכחי אנו רואים שההמתקה דורשת עבודה, ויתכן, שהיא אפילו מורכבת ומסובכת יותר מהעבודות הנפשיות הקודמות, אלא שעתה היא נעשית בתחום הנכון ומובילה לתיקון האמיתי, במטרה לממש אותו בפועל בתוך המציאות הממשית ולא רק לדעת מהו. זו ההמתקה האמיתית - לפעול נכון, בתחום הנכון ומתוך המגמות הנכונות. 

הכנעה שבהמתקה – שלש עשרה שנים לימד אליהו את ר' אלעזר. אם ר' אלעזר נכנס ללמוד אחרי קריירה של כתף חזק ומוצלח, יש להניח שהוא כבר בגיל מבוגר יחסית. לאדם בוגר, השם את עצמו במעמד של תלמיד שמתחיל את לימודו מתחילת הדרך, וביותר, מפי רב שמקודם "ירד" עליו והשפיל את גאוותו ואת הדימוי העצמי שלו, זו בודאי הכנעה נוספת, בקיימו את הדרכת חז"ל "הוי מתאבק בעפר רגליהם של חכמים"[11]. עוד משמע מהסיפור, שלאורך כל שלש עשרה השנים אליהו מלמדו ולא שהוא לומד בעצמו, כלומר, הוא כל הזמן במעמד הזדקקות של תלמיד המתבטל אל רבו ואל התורה שהוא לומד ממנו.

כנראה, פרק הזמן של שלש עשרה שנה גם הוא משמעותי כפרק זמן שבכחו לחולל שינוי, שהרי ידוע לנו מחז"ל, שיצר הרע ניתן באדם משננער לצאת ממעי אימו ויצר הטוב רק בגיל  שלש עשרה. כמו כן, ידוע שרשב"י עם ר' אלעזר שהו במערה שלש עשרה שנים, ופרק זמן זה יצר שינוי משמעותי בתורתו של רשב"י וביחסו אל העולם.[12] [13]

הבדלה שבהמתקה – ר' אלעזר מגיע למעמד עצמאי בלימוד התורה והוא אומר בעצמו את הסיפרא, זהו מדרש ההלכה על ספר ויקרא, הנקרא גם תורת כהנים. מדוע אמירת (ידיעת) הסיפרא היא פיסגת הלימוד של ר' אלעזר? יתכן ויש בכך רמז נוסף שרמז לו אליהו בתחילת ה"קריירה" החדשה שלו כתלמיד חכם. כמו שמקודם דייק אליהו לומר לו לתפוס אמנות אבותיו, כך ביחס ללימוד תורת כהנים. חז"ל אומרים שהתינוקות מתחילין ללמוד דוקא ספר ויקרא, כדי ש"יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים"[14]. כלומר, עם כל עיסוקיו הגופניים, נשאר ר' אלעזר בפנימיותו טהור ומוכן וראוי הוא ללימוד התורה, כמו התינוקות הראויים לכך בתחילת לימודם[15]. מאידך, יתכן והבחירה בסיפרא דוקא מלמדת את ר' אלעזר על יכולותיו בלימוד התורה, כיון שחז"ל מגדירים את ספר ויקרא כ"מלא הלכות רבות"[16] לעומת שאר החומשים, וממילא לימוד מדרש ההלכה על ספר זה הוא כניסה מעמיקה לריבוי עניני הלכה עמוקים[17] בדוקא, ושם לומד ר' אלעזר לפתח את כשרונותיו בתורה.

עיקר ההבדלה שבהמתקה היא בכך שר' אלעזר באמת מוצא את עצמו במקום הנפשי והרוחני החדש, ומעתה יש לו עצמאות מסוימת בתורה. הוא כבר מסוגל לומר סיפרא, ונראה שהכוונה היא שעתה הוא אומר באופן עצמאי, הוא נגמל מרבו ויש לו מוחין משלו. יש כידוע הקבלה מסוימת בין שלשת שלבי התיקון הנפשי המפורטים כאן, ההכנעה, ההבדלה וההמתקה, לשלשת מצבי ההתפתחות המכונים בלשון האריז"ל עיבור, יניקה ומוחין[18]. ההכנעה היא העבודה הנפשית המתאימה לשלב העיבור, כמו אצל העובר הנחשב "ירך אמו"[19], כלומר, הוא במצב של ביטול גמור לאמו וחי מתוך הזדקקות מוחלטת אליה. ההבדלה, היא מצב הביניים של היניקה, כאשר אצל התינוק זה מתבטא אמנם בקבלת מזונו מאמו, אך הוא כבר ישות נפרדת, וכביכול אחראי על עצמו במידה גדלה והולכת מה הוא מכניס לתוך עצמו והופך לחלק מעצמיותו, ומה הוא דוחה. זה בדיוק תהליך ההבדלה היוצר את ההבחנות מה בתוכי, מה עצמי לי, מה אני מקבל מן החוץ, כיצד ולשם מה.

בשלב הנוכחי של הסיפור אנו כבר בשלב המוחין, כלומר, אישיות שהלכה והתגבשה עד לכלל עצמאות, המתבטאת ביכולת ליצור את התובנות שלה ביחס למציאות, או בתוך עולם התורה להתפתח עד לכך שמגיעים ל"דעת תורה", כאשר הדיעה האישית מכוונת מעצמה אל אמיתתה של התורה, ומתוך כך, גם ההתבוננות הנכונה של אישיות כזו על המציאות כולה. ומכאן, שיכולתו של ר' אלעזר לומר מעצמו את הסיפרא, מבטאת את צמיחתו בעולם התורה למדרגת תלמיד חכם עצמאי, ובכך קנה לו מקום חדש.

במבט ראשון יתכן שהיינו מגדירים את המצב הזה כבר כהמתקה שבהמתקה, שהרי הגענו, לפחות בעיניים תורניות, אל המנוחה ואל הנחלה, כי סוף סוף ר' אלעזר הפך להיות ת"ח בתוך בית המדרש, ומה עוד צריך לחפש?! אך זו רק הבדלה שבהמתקה ולא ההמתקה שבהמתקה, משום שההמתקה האמיתית היא לחזור ולהתמודד עם המציאות המסובכת שממנה יצאנו לדרך, ובה למצוא את התיקון הנכון ואת היכולת לראות אותה במבט מחודש, שיש בה טוב וניתן להוציאו לפועל.

המתקה שבהמתקה – לאור הנאמר לעיל, עלינו לבחון מה יחסו של ר' אלעזר אל הכח הגופני ואל הגאוה שנבנתה על גביו בסוף התהליך. כאן מספרים לנו חז"ל, שמאותו רגע שר' אלעזר ממצה את כל כחותיו בלימוד התורה, ואפילו מצליח להיות עצמאי בה, איבד את כחו הגופני, ואפילו את טליתו לא  היה מסוגל לטעון.[20] בעינינו אולי אין זה אידיאלי לאבד את כל הכח הגופני, אך נ"ל שכוונת הסיפור להדגיש שהסיבה שהביאה לגאוה, נמחקה לחלוטין, וזה התיקון הנכון לכל גאוה פרטית מכל סוג שהוא. שהרי אמרו חז"ל "אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולין לדור בעולם"[21].[22]

יש כאן נקודה כללית חשובה נוספת לגבי כלל התהליך של ההתמודדות עם הגאוה באמצעות ההכנעה, ההבדלה וההמתקה. לעתים נדמה שהתהליך הזה בנוי ממעבר משלב לשלב, ואז אינני זקוק למה שעשיתי בשלב הקודם. כלומר, אם מיציתי את שלב ההכנעה והגעתי להמתקתה, עתה אני כל כולי מונח בהבדלה ואוכל לשכוח ממה שהיה בשלב ההכנעה, במיוחד שהוא החלק הפחות נעים בתהליך כולו, ואני הרי מעונין להתקדם ו"להרגיש טוב יותר". יתכן, שהדגש כאן שאפילו טליתו לא היה יכול ר' אלעזר לטעון הוא, שלעולם אין אנו עוזבים את ההכנעה כבסיס לכל התהליך ומה שמתחזק אותו. יותר מכך, בכל שלב עלי לבדוק, האם מתחילה לבצבץ הגאוה מאיזו זוית בלתי מורגשת, שהרי כל התקדמות לשלב "גבוה" יותר בנפש ובהתפתחות האישית, יכול לשמש כבסיס לגאוה יותר מוצדקת, ובכך בעצם אנו נסוגים אחורה, ומגיעים אפילו למצב מסובך שיותר קשה לעשות בו הכנעה אמיתית. לכן, השלב הזה מוצג כאן כשיאו של התהליך, כדי שנפנים גם אנו את הצורך בהכנעה תמידית, כבסיס לתיקון הנפשי האמיתי והמלא[23].

לסיום, האם אליהו הנביא נכשל?

הגמ' בתענית[24] מביאה סיפור נוסף על גאותו לכאורה של ר' אלעזר ברבי שמעון לאחר שכבר למד תורה -

מעשה שבא רבי אלעזר (בן רבי) [ברבי] שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו מפני מה אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אף על פי כן מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.

משמע, ש"טיפולו" של אליהו בתחילת דרכו של ר' אלעזר לא הועיל, כי לאחר שלמד תורה הרבה היתה דעתו גסה עליו, עד שלא השיב לאותו מכוער שלום. ברש"י ובתוס' שם כתבו בשם מסכת דרך ארץ שאליהו הוא המכוער, והזדמן לו כדי שלא ירגיל בדבר, כלומר, בגסותו. ובכן, האם לא למד ר' אלעזר כלום מן העבר ?

כאשר מתבוננים בסיפור הקודם שבפסיקתא, מתעוררת שאלה מאד בסיסית - מדוע לא הסביר אליהו לר' אלעזר עד כמה הגאוה היא פסולה ומגונה, ושיש דעות שיש בזה אפילו איסור דאורייתא? אליהו רק ניסה להמשיך עם ר' אלעזר בדרכו שלו, ושם להראות לו שאין לו סיבה להתגאות בכחו. חסר כאן לכאורה המסר (וגם המוסר) התורני העיקרי בגנות הגאוה. מדוע לא שאל אותו אליהו בפשטות כיצד לפי דעתו הקב"ה בוחן את מעשיו? האם אביו היה מרוצה מהתנהגות כזו? האם הנשמה שלו לא מתיסרת כשהוא מתבטא באופן רברבני?

כנראה שאליהו יודע היטב כיצד להוביל את ר' אלעזר אל ההכנעה המבוקשת, לפי מצבו הרוחני והנפשי של ר' אלעזר באותו שלב בחייו. ברור, שאין זו עדיין הכנעה גמורה שמביאה להרגשת שפלות קיומית בנפש. שפלות כזו צומחת מתוך התובנה עד כמה הוא רחוק מייעודו האלוקי, עד כמה הוא מתנכר לתביעת הנפש האלקית שבקרבו להדבק, להתבטל ולהתכלל בה', המחיה אותו בכל רגע והנותן לו את כוחו ואת כל יכולותיו. הרגשת הפער העצום בין התלות הגמורה בקב"ה מצד אחד וחוסר מילוי הייעוד האלקי מצד שני, וביותר, בניצול כל הכחות שנתן הקב"ה לניפוח הישות עד כדי לכלל גאוה או זלזול באדם אחר, זה מה שיכול להביא את האדם להרגשת שפלות איומה, שאין לו אלא להשתוקק שהקב"ה יגאל אותו מהמצב הנורא הזה במתן האפשרות להבטל לגמרי אליו, מבלי להרגיש בכלל את קיומו כישות עצמאית נפרדת, כי מכאן נובעות כל הבעיות הקיומיות הללו[25].

לכן, רק כאשר גסותו של ר' אלעזר מבצבצת שוב, ודוקא מתוך לימוד התורה, מתגלה אליו אליהו. ואולי המסר בכך, שאליהו לא "הרים ידים" ובא להעמיק את הטיפול בגאותו של ר' אלעזר, כי הפעם יש סיכוי גדול לגאול אותו מהמצב הגרוע הזה, ואדרבה, לבסוף תצא טובה לכלל כולו לכשיכנס ר' אלעזר לביהמ"ד וידרוש "לעולם יהיה אדם רך כקנה ולא קשה כארז". זהו בעצם מסר עמוק, המלמדנו שה' אף פעם לא מתיאש אפילו מבעל הגאוה הדוחק את רגליו[26], כביכול, וזכה ר' אלעזר שאליהו ישלח אליו פעם נוספת, ויתגלה בדרכו שלו על מנת לתקנו.

 מצינו בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין[27] הסבר מעמיק לסיפור זה באופן שמתאים לכאן. וכך כתב:

היינו שראה אז ר' אלעזר ברבי שמעון בנפשו איך שהוא נשמר ונקי בקדושת הברית מאוד. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. והלשון מכוער בלשון חכמינו ז"ל, מרמז על החסרון בפגם הברית. ועל זה נקרא מכוער שהוא ההיפך משומר הברית שנקרא יפה תואר, כמו שנאמר אצל יוסף הצדיק ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. ואמר לו, כמה מכוער אותו האיש. והשיב לו, לך ואמור לאומן שעשאני וכו'. ויובן זאת שדייקא מפני שאליהו הוא מלאך הברית, לכן נזדמן לפני ר' אלעזר ברבי שמעון בנפשו בגוון לבוש כזה, להוכיחו על מה שגינה כל כך אדם כזה, כאלו חלילה אבד סברו. שלא כן הוא, שרק אם ישים אל לבו להיטיב מעתה דרכו יוכל ליתקן כל מה שכבר עליו, בטענה זו לך לאומן שעשאני. דהיינו, אחר התשובה יתברר שכל מה שעבר עליו היה גם כן מרצון השם יתברך שברא את האדם עם היצר הרע, כמו שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וכמו שאמרו ז"ל, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזרו לא יכול לו. ונמצא, שיוכל לבוא זה האדם בטענה שכביכול השם יתברך, היה המסבב והאומן מפני שסילק אז העזר ממנו להתגבר על יצרו...

והנה בודאי שלאו כל אדם יוכל לעשות טענה זו לעצמו, וחלילה יהיה הותרה הרצועה לעשות מה שלבו חפץ. רק האדם שיודע בנפשו שכל המעלות וכל המדרגות הגבוהות שמשיג הוא רק מהשם יתברך ולא מכוחו והשתדלותו כלום. רק לפעמים כשיזדמן חלילה מכשול לפניו, אז אחר המעשה יוכל להתחזק בלבו בטענה זו, שהוא גם כן מהשם יתברך.

וזה יש לכוין במה שאמר דוד המלך ע"ה, אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, היינו אם בעת שאדם הולך במדרגות גדולות ובהשגות עד לשמים, יודע ששם אתה, שהוא רק מכח ומעזר השם יתברך, אז אפילו כשיזדמן לו לפעמים נפילה, שזהו ואציעה שאול, אז גם כן הנך, ויוכל להתחזק בזה שלא יפול בעצמו, ובכח הזה יתחזק לשוב. וכמו שנאמר, גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. ועל זה סובב והולך סיום ההפטורה הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה:

ר' צדוק טוען כאן, שבעצם יכול האדם לבא בטענה כלפי הקב"ה, שהוא הרי מי שברא בו את היצה"ר, ואם אמרו חז"ל שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלי הקב"ה עוזרו אין יכול לו, א"כ, כשאדם נכשל, ברור שלא קבל את הסיוע האלקי הנדרש, ולכן לא הצליח להתגבר על יצרו. אך אם נכונה הטענה הזו, התוצאה תהיה שהותרה הרצועה, ויכול כל אחד לעשות מה שלבו חפץ ולהסתתר מאחורי הטיעון הזה, חלילה. מתי א"כ, הטיעון הזה נכון?

"לך לאומן שעשני" פירושו, ש''רק לאחר התשובה, יתברר לאדם שכל מה שעבר עליו היה גם כן מרצון השם יתברך שברא את האדם עם היצר הרע''. כלומר, מי שעשה תשובה גמורה והגיע לאמונה וידיעה מוחלטות שכל מה שיש בו, גם המעלות והמדרגות הגבוהות שמשיג הן מהי"ת, ולא מכח השתדלותו ומאמציו, אז, גם כשנכשל לפעמים יוכל לאחר המעשה להתחזק ולא ליפול באמצעות הטיעון הזה, שכמו העליות כך גם גם הנפילות באות מה' לטובתו.

יסוד זה נתבאר באריכות ב"פרק בעבודת השם".[28] שם מתברר כיצד לטפל בגאוה ובאגו מתוך התמודדות עם השאלה הקיומית ביותר –מהי המשמעות של עצם הקיום שלי? כיצד עלי לעמוד נוכח ה' בכל מעשי ותגובותי? היכולת להתמודד עם הגאוה כראוי היא בדיוק בנקודה הזו, היכן אני והיכן הקב"ה. ה' באמת הוא הנותן לי הכח וההבנה כיצד להתגבר על היצה"ר, ה' הוא גם המאפשר לי להשיג מדרגות והשגות בעבודתו. הוא גם המאפשר לי ליפול מבלי להתרסק ומתוך כך גם לקום ולהתגבר. את שני הצדדים האלו מדגיש ר' צדוק[29] שגם העליה גם הירידה הן ממנו ית', וכשחיים בתודעה כזו שבאופן מוחלט ה' עושה הכל ומצוי בתוך כל מצב שקורה לנו, והוא ית' בהשגחתו המדוקדקת על כל פרט גם מסבב את כל הסיבות לטובתינו האמיתית, רק אז אפשר להגיע לביטול גמור אליו ית' והגאוה תיעלם כליל.

ההמתקה הגמורה - גאוה שהיא ענוה

לכאן מוביל אליהו את ר' אלעזר, ונראה לומר שהפעם הצליח בכך, שהרי ר' אלעזר חזר בו מביטויי הגאוה והזלזול, ואף נכנס לביהמ"ד ודרש את דרשתו "לעולם יהיה אדם רך כקנה ולא קשה כארז". ומכאן נראה לומר, שביטויי הגאוה המופיעים בהמשך הסיפורים עליו בבבא מציעא[30] כבר אינם נובעים מגאוה חלילה, אלא מהכרת ערכו האמיתי ויכולתו התורנית, שגם חבריו צריכים לדעת מהי. לדוגמא -

אייתו לקמיה שיתין מיני דמא [רש"י - שהראו לו הנשים לראות אם דם נדה הוא אם דם טהור, דקיימא לן בנדה (יט, א) חמשה דמים הן טמאים באשה ושאר מראות דמים טהורין:] טהרינהו [רש"י – (טיהר ר' אלעזר את כל הנשים השואלות) להזקק לבעליהן בלא טבילה]. הוה קא מרנני רבנן ואמרי סלקא דעתך לית בהו חד ספק (תרגום – היו מרננים רבנן אחריו ואמרו האם עולה על דעתך לומר שאין אף מראה דם אחד מסופק? כיצד טיהר ר' אלעזר את כולם?). אמר להו אם כמותי הוא יהיו כולם זכרים [רש"י - יתעברו כולן הלילה זכרים], ואם לאו, תהא נקבה אחת ביניהם. היו (נולדו) כולם זכרים, ואסיקו (וקראו לאותם תינוקות שנולדו בזכותו) להו רבי אלעזר על שמיה.

וכך הסביר הרב קוק[31] גילויי גאוה כאלו, שמשמעותם האמיתית היא בגדר גופי תורה הצריכים לימוד -

וכיו"ב מצינו כמה דברים כאלה שהותרו לקדושים לצורך שעה, ואין מקום להשתמש בהם כ"א מי שראוי לכך ובשעה ראויה לכך, ומזה הוא מה דמצינו "לא תתני ענוה דאיכא אנא[32]", "לא תתני יראת חטא דאיכא אנא[33]", שיש כאן צורך מצוה שלא לקבוע משנה מוטעית, והוכיח שלא באה הקבלה בה על ענוה ויראת-חטא במעלה היותר גבוהה. וכמו כן הא דרשב"י "ראיתי בני עליה" ו"יכולני לפטור"[34], שאלה הדברים גופי-תורה הם, כי כמה גופי- תורה ישנם בעניני נשמות וקישוריהן ומעלותיהן, וידיעת מעלתו של רשב"י היא בעצמה הלכה, ויש לה כמה תולדות וענפים מיוסדים בתורה, וכדמצינו שהראה הקב"ה למשה דור דור וחכמיו, א"כ מכלל התורה היא ידיעת דבר זה. וראה (- אותו תנא או אמורא שהתבטא כך) שזה הענף התלוי בידיעת ענין מציאותו הוא ענף עיקרי שאין ראוי למנוע מבני העולם את הטוב של ידיעה זו, להשלימם בחלק-תורה זה. ולפעמים הותר לחסיד גדול לשבח עצמו כדי שיתקנאו במעלתו, וקנאת סופרים תרבה חכמה, וכפי שרואה התועלת היוצאת מזה, מה שא"א בזולתו, כן יגדל ההיתר בהרחבתו. ומזה הסוג דברי אביי: "הריני כבן-עזאי בשוקי טבריא[35]".

 



[1] "הענוה ביחוד היא הכנה אל התורה השכלית"- עי' בנתיבות עולם למהר"ל, נתיב התורה פרק ב' ובמקורות רבים מחז"ל שהביא על כך.

[2] כתר שם טוב תורה כ"ח.

[3] עי' באריכות בספר 'להפוך את החושך לאור', הרב יצחק גינזבורג.

[4] סיפור זה מופיע בפסיקתא לאחר מספר סיפורים על מנהגיו המשונים בענין האכילה ועל כוחו הרב. עי' גם בגמ' בבא מציעא דף פג-פד בסיפורים דומים על אכילתו ועל כוחו.

[5] עי' בגמ' ברכות דף מ"ג ע"ב.

[6] עי' בגמ' בבא בתרא דף צ"ח ע"א. עוד עי' בתניא בפרק כ"ב בביטוייו החריפים בגנות גסות הרוח.

[7] הביטוי סוף העולם שמופיע בתחילת הסיפור, באמת שייך רק לקב"ה בגלל היותו אינסוף, וכאן יש בשר ודם שלקח לעצמו כביכול תואר אלוקי. [בדומה למשל מלך הודו במאמר הראשון בספר הכוזרי, שהוא משל לקב"ה, כיון שאז נחשבה הודו כסוף העולם].

[8] בהמשך חייו אמר עליו אביו "ראיתי בני עליה והם מועטים, אם אלף הם אני ובני מהם, ואם מאה הם אני ובני מהם, ואם שנים אני ובני הם". סוכה דף מ"ה ע"ב.

[9] וכבר למדנו בדברי התוס' בברכות י"ז ע"א ד"ה העושה שלא לשמה, שעל כגון אלו נאמר נוח לו שלא נברא. ועי' בסוף המאמר ביחס לסיפור הנוסף על גאותו של ר' אלעזר לאחר שלמד תורה הרבה, בתענית דף כ' ע"א.

[10] יתכן שר' אלעזר יודע ומרגיש את הקשר בין ענוה ללימוד תורה, וכיון שע"י זקן זה זכה לטעום במשהו מן הענוה אולי גם דרכו יזכה לתורה.

[11] אבות פרק א' משנה ד'.

[12] עי' במסכת שבת דף ל"ג ע"ב.

[13] עי' גם בילקו"ש שמות, פרק כח, רמז שפב, שזהו פרק הזמן בו למד רשב"י אצל רבו ר' עקיבא.

[14] תנחומא פר' צו, פרק י"ד.

[15] על רבו של אביו, ר' עקיבא, מסופר במסכת אבות דרבי נתן (נוסחא א) פרק ו' – "הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. א"ל רבי למדני תורה אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. אלף תיו ולמדה. תורת כהנים ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה". מענין שגם ר' עקיבא בשלב מאד ראשוני למד תורת כהנים, ויתכן שכך לימדוהו מאותן סיבות שפורטו כאן בדברינו.

[16] בראשית רבה, פרשה ג' אות ה'.

[17] כך אמר ר' אשי לר' אחא בריה דר' יוסף "כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי", ופירש"י - הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות, וכי מטית למסכת זבחים, שהיא עמוקה תא אקשי לי (בבא מציעא דף ק"ט ע"ב).

[18] עי' בספר מבוא לקבלת האר"י, הרב יצחק גינזבורג, עמ' רחצ ואילך בביאור המושגים.

[19] מס' יבמות דף ע"ח ע"א וש"נ.

[20] סיפור דומה על ריש לקיש במס' בבא מציעא דף פ"ד ע"א, שכאשר קבל עליו עול תורה איבד מכוחו הגופני.

[21] מס' סוטה דף ה' ע"א.

[22] מצאנו גם במס' מכות דף כ"ג ע"א שממנים כשליח בי"ד בתפקידו להלקות דוקא מי שהוא מ"יתירי מדע וחסירי הכח", משמע שיתרון הדעת קשור לחסרון הכח, ושם בודאי זה מוצג כיתרון בעל ערך.

[23] כידוע, דוד המלך ע"ה שייך למידת המלכות. פנימיותה של מידה זו הוא השפלות (עי' באריכות בספר הנפש, הרב יצחק גינזבורג, עמ' ריט ואילך). אחד הביטויים לשפלותו המתמדת של דוד המלך מוסבר בספר מי השלוח בפרשת בחקתי, על הפס' "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך", שדוד המלך חי בחשש מתמיד שמא גם בקיום המצוות, איננו בטל לחלוטין לרצון ה' אלא מקיים רק לפי הבנת שכלו, וזה נחשב אצלו כדברי הרשות ולא כמצוה, ע"ש.

[24] דף כ' ע"א

[25] עי' באריכות במאמר "פרק בעבודת השם" בספר לב לדעת, הרב יצחק גינזבורג.

[26] על פי הגמ' בברכות דף מ"ג ע"ב - דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות כאילו דוחק רגלי שכינה דכתיב מלא כל הארץ כבודו:

[27] פרי צדיק, פרשת כי תבא, סוף אות י'.

[28] לעיל הע' 24.

[29] עי' גם בליקוטי מוהר"ן תורה ו'.

[30] דף פ"ד ע"ב.

[31] בספרו מוסר אביך, פרק ג', פיס' ד'.

[32] סוטה דף מ"ט ע"ב.

[33] שם.

[34] הע' 8 לעיל.

[35] סוטה דף מ"ה ע"א.

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יא - ויהי בשלח

[כב] ר' לעזר בר' שמע' איתמני אנגרבטיס מפיק עבודה. חד זמן אתא אליהו זכו' לטוב לגביה בדמות סב חד, אמ' ליה אתקין לי בעירא. אמ' ליה ומה אית גבך למטעון, אמ' לי הדא שחיק חיפסתי והדא גולתי ומרכוב. א' לית אתון חמיי להדין סבא אנא טעין ליה ומייבל ליה לסופא דעלמא והוא אמ' אתקין לי בעירא. מה עבד, ארכביה והוה מסיק ליה טורין ומחית ליה גלמין מעבר ליה חקלוון דכובין וחקלוון דדרדורין. לסופה שרי מנטל גרמיה עלוי. אמ' ליה סבא סבא קליל גרמך ואין לא דאנא מקליק לך. א' ליה ובעי את למנשמה ציבחר, אמ' ליה אין. מה עביד, אעליה לחדא חקל ואייתביה תחות חד אילן ויהב ליה ואכל ושתה, וכיון דאכל ושתה אמ' ליה כל הדא טריפתא להן לך, לא טב לך צייר אומנהון דאבהתך. א' ליה ואית בך מתני לי, אמ' ליה אין. ואית דאמרין תלת עשרה שנין עבד אליהו זכור לטוב מתני ליה עד דאמר סיפרא, וכיון דאמ' סיפרא אמרין אפילו גולתא לא הוה יכיל טעין.

תרגום חפשי בצרוף הערות להבנה ראשונית:

ר' אלעזר ברבי שמעון נעשה כתף [סבל], ובכך מצא עבודתו. פעם אחת בא אצלו אליהו זכור לטוב בדמות זקן אחד. אמר לו (הזקן): התקן לי בהמה. אמר לו (ר' אלעזר): מה יש אצלך לטעון? אמר לו (הזקן) הרי תפיסתי השחוקה [משאי הקטן והבלוי], והרי טליתי, ונרכב. אמר (ר' אלעזר): רואים אתם זקן זה? אני טוען אותו ומוביל אותו לסוף העולם, והוא אומר לי התקן לי בהמה?!

מה עשה? הרכיבו [על כתפיו] והיה מעלהו הרים ומורידו בקעות ומעבירו בשדות קוצים ודרדרים. לסוף, התחיל מכביד עליו. אמר לו (ר' אלעזר): זקן זקן, הקל עצמך ואם לא - אני משליכך! אמר לו (הזקן): רצונך לפוש? אמר לו (ר' אלעזר): הן. מה עשה? העלהו לשדה אחת והושיבו תחת אילן אחד ונתן לו ואכל ושתה.

כיון שאכל ושתה, אמר לו (הזקן): כל היגיעה הזו למה לך? ולא יפה לך שתתפוס אומנות אבותיך? אמר לו (ר' אלעזר): ויש בך [את היכולת] לשנות לי? אמר לו (הזקן): הן.

ויש אומרים, שלש עשרה שנה עשה אליהו זכור לטוב ולימדו עד שאמר [מעצמו] סיפרא. וכיון שאמר סיפרא – אמרו שאפילו את טליתו לא היה יכול לטעון.

בספור זה אנו רואים כיצד אליהו זכור לטוב, מעביר את ר' אלעזר ברבי שמעון "סידרת חינוך", על מנת להביאו ללמוד תורה. אך בהתבוננות מעמיקה יש כאן בעיקר נסיון לתקן את מידותיו של ר' אלעזר, ובפרט, לשבור בו את מידת הגאוה. יש בזה בודאי ערך מצד עצמו, לתקן את הישות חסרת העידון של ר' אלעזר ברבי שמעון, ואולי גם משום שהיא המונעת ממנו ללמוד תורה[1].

הדרך לתיקון כל מידה רעה וכל סיבוך נפשי עוברת שלשה שלבים, שהם: הכנעה, הבדלה והמתקה, כפי שלימדנו מורנו הבעש"ט[2]. ואם נעמיק יותר[3], יש כאן התכללות, כי בכל אחד מהשלבים הללו ישנם ג"כ שלשה שלבים פרטניים של הכנעה, הבדלה והמתקה. ננסה, א"כ, לראות בסיפור הנ"ל את תהליך תיקון הגאוה במלואו, שהרי הסיפור מאד מבליט לאן הובילה הגאוה הראשונית את ר' אלעזר, המשוכנע בכחו הגופני הגדול[4], עד שאמר בבטחון גמור שעל כתפיו הוא יכול להוביל את הזקן עד סוף העולם, והוא אינו זקוק כלל לבהמה. חז"ל ראו בגאוה מידה מגונה מאד עד שאמרו שהוא כדוחק רגלי השכינה[5], וגם במישור הפרטי קבעו, שמי שמתייהר אפילו על בני ביתו זה לא מתקבל.[6] ניתן א"כ לומר, שהיתה כאן השגחה פרטית שהקב"ה שלח את אליהו הנביא לעזור לר' אלעזר לתקן את מידת גאוותו.

שלב ההכנעה

ר' אלעזר ברבי שמעון נעשה כתף [סבל], ובכך מצא עבודתו. פעם אחת בא אצלו אליהו זכור לטוב בדמות זקן אחד. אמר לו (הזקן): התקן לי בהמה. אמר לו (ר' אלעזר): מה יש אצלך לטעון? אמר לו (הזקן) הרי תפיסתי השחוקה [משאי הקטן והבלוי], והרי טליתי, ונרכב. אמר לו (ר' אלעזר): רואים אתם זקן זה? אני טוען אותו ומוביל אותו לסוף העולם, והוא אומר לי התקן לי בהמה?!

מה עשה? הרכיבו [על כתפיו) והיה מעלהו הרים ומורידו בקעות ומעבירו בשדות קוצים ודרדרים. לסוף, התחיל מכביד עליו. אמר לו (ר' אלעזר): זקן זקן, הקל עצמך ואם לא - אני משליכך! אמר לו (הזקן): רצונך לפוש? אמר לו (ר' אלעזר): כן. מה עשה? העלהו לשדה אחת והושיבו תחת אילן אחד ונתן לו ואכל ושתה.

הכנעה שבהכנעה – לאחר התגובה הראשונית של ר' אלעזר המשוכנע ביכלתו להתמודד עם האתגר של הסבלות ללא גבולות, יש מקום לפרש שהזקן הוא המוביל והקובע את המסלול, והוא בוחר מלכתחילה דרך קשה של הרים, בקעות ושדות קוצים. מול הקושי ההולך וגדל, ר' אלעזר מגיע להכרה שאין לו כח אינסופי, ובאמת אינו יכול להגיע בכחו עד סוף העולם כפי שאמר בתחילה. זו נקודת ההכנעה שבהכנעה היוצרת סדק ראשון בגאוה, כי סוף סוף הוא שם לב לקושי שלו, ואפילו מוכן לבטא שקשה לו. אך בכך לא די, כי עדיין הגאוה לא תוקנה במלואה, והוא מנסה לגונן על עצמו ועל תדמיתו בכל מחיר. לכן, בוחר ר' אלעזר להתבטא בצורה שיש בה התנשאות: זקן זקן, הקל עצמך ואם לא - אני משליכך! ובלשוננו, 'אם לא תעשה משהו מיידי להפסיק את זה, אני זורק אותך לכל הרוחות!'. אם היינו מנסים לשער מה הוא חושב באותה שעה ומה עומד מאחורי אמירתו זו, יתכן שזה ישמע כך: 'מה הזקן הזה חושב את עצמו? מה הוא מנסה לעשות לי? הרי הוא שובר לי את הדימוי שלי (שאני כל יכול)! אם הוא לא יפסיק עם זה מיידית, הכל עלול להתרסק! אני חייב לעשות משהו דרסטי, כדי להגן על עצמי'. לר' אלעזר, החשיבה הזו והאמירה שבעקבותיה, נועדו כפי הנראה, כדי להשאר עם אותו דימוי ראשוני שיש לו כח אינסופי.[7]

הבדלה שבהכנעה - אליהו מבין, שלא די בשבירה של הכח הפיסי אם הדימוי העצמי הגבוה עדיין נשאר, ור' אלעזר אף נלחם להשאיר אותו. לכן, הוא צועד צעד נוסף בהכנעה ושואל את ר' אלעזר האם ברצונו לנוח? כלומר, אתה מוכן להודות במו פיך שקשה לך? האם תהיה מוכן לבטא שבאמת אינך מסוגל להגיע עד סוף העולם? בלית ברירה, נאלץ ר' אלעזר להודות שהוא בעצם מוגבל, וכאלו גם המימדים האמיתיים של יכולתו הגופנית.

הבחירה שאליהו מציב בפניו, להמשיך להגיב מתוך החשבת היכולת העצמית הגבוהה ולהגן בחרוף נפש על הדימוי שלו, או להודות שקשה לו והוא באמת רוצה לנוח, זו נקודת ההבדלה שבתוך ההכנעה. האם אני מסוגל להבחין שקיימות אפשרויות שונות? האם אני יכול להבחין שבאמת אפשרות אחת היא להנעל על הגאוה בלי לראות בעיניים פקוחות את המציאות, או להתחיל לתת למציאות ללמד אותי מי אני ומה כוחי באמת.

המתקה שבהכנעה – אליהו "מאתגר" אותו עוד קצת, ומעמיק את תהליך ההכנעה. מסופר שהעלהו לשדה אחת, כלומר, הוא לא נעצר מיד כדי לתת לו לנוח, אלא להיפך, הוא דורש ממנו עוד מאמץ, וכביכול לא מתחשב בו. אולי כדי להראות לו שהמגבלות לא תלויות בו, והוא לא מסוגל להחליט מה ביכלתו לבצע. הגבולות לא עוברים היכן שהוא ממקם אותם, לא כמו שחשב בתחילה שהוא כל יכול, ולא כפי שהוא חושב עכשיו שהוא לא מסוגל לעוד מאמץ.

רק שם, באותה שדה ותחת האילן הוא נותן לו לאכול ולשתות, וזה מבטא את שיא ההכנעה, כי בתחילת הדרך חשב ר' אלעזר שהזקן הוא הזקוק לעזרתו להגיע אל מחוז חפצו, ועתה התהפכו היוצרות, והוא במעמד של נזקק ביחס לזקן. הזקן קובע מתי עוצרים, איפה חונים, והמאכל והמשתה הם של הזקן הסועד אותו בחולשתו. ההזדקקות הזו לעזרתו ותמיכתו של הזקן, היא השבירה הגמורה של הגאוה! זו ההמתקה הראשונה בסיפור, כאשר הגאוה התרסקה לחלוטין!

שלב ההבדלה

כיון שאכל ושתה, אמר לו (הזקן): כל היגיעה הזו למה לך? ולא יפה לך שתתפוס אומנות אבותיך? אמר לו (ר' אלעזר): ויש בך [את היכולת] לשנות לי? אמר לו (הזקן): הן.

הכנעה שבהבדלה – העקרון הכללי של ההבדלה הוא להתבונן עמוק יותר במציאות, ולזהות שקיימות דרכים נוספות להגדיר אותה ולהתיחס אליה. בעיקר, המטרה היא לאפשר התבוננות משמעותית יותר שיתכן שהיתה קיימת כל הזמן מתחת לפני השטח, אך הישות והגאוה, לא איפשרו להחשף אליה. לכן, לאחר שלשת שלבי ההכנעה, שואל אליהו את ר' אלעזר, "כל היגיעה הזו למה?" כלומר, 'תראה לאן מובילה אותך הגאוה. הרי בחירת המקצוע שהסתמכה על הבטחון העצמי שיש לך כח אינסופי, הוכחה כדבר שביר שאי אפשר להסתמך עליו. הגאוה גרמה לך לאיזה סוג של סנוור שלא מאפשר לראות שבאמת אין כאן אלא יגיעה רבה, שלפעמים שכרה בצידה, ולפעמים היא מרסקת את הבטחון העצמי. האם זה באמת עסק כדאי עבורך?'

הבדלה שבהבדלה – כאן באה השאלה העיקרית בשלב ההבדלה, ובעצם בתהליך כולו, והיא נועדה להזכיר לו את הצד הרוחני העליון ביותר ששייך לאישיותו, הצד הנבדל שבו. במלים אחרות, להזכיר לו את קיומה של הנפש האלוקית שבו, ואת רצונה/רצונו למלא את מאוייה בלימוד התורה. אמנם, אליהו לא מדבר במפורש על לימוד התורה, אלא מציע לר' אלעזר לתפוס את אומנות אבותיו. יתכן, ובזה יש רמז לכך שבאמת האפשרות הזו היתה ונשארה בתוכו כל הזמן, כי אכן יש לו ירושה מאבותיו, ובפרט מאביו ר' שמעון בר יוחאי. אולי יש כאן אפילו הדגשה שהוא מסוגל להיות ממשיך של אביו בתורתו המיוחדת[8].

כאן מאד בולט התהליך שאליהו מעביר את ר' אלעזר. א"א לפתוח את השיחה על לימוד התורה, בלי "לשבור" קודם את הגאוה. הן משום שהעיסוק בכתפות בגלל שהוא מעצים את ההצלחה של ר' אלעזר, לא מאפשר לו לבחון ברצינות שום אפשרות אחרת למלוי תוכן חייו, הן משום שללא טיפול בגאוה, גם אם הוא ישתכנע מאיזו סיבה "להחליף מקצוע" ולהפנות את מרצו ללימוד התורה, זה עדיין יכול לנבוע ממניעים של גאוה וישות, והוא עלול לחפש את הדרך להתיהר מתוך לימוד התורה ואולי אפילו לקנטר אחרים, כמו שהוא התבטא כלפי אליהו בתחילת הדו שיח שביניהם[9].

המתקה שבהבדלה –בעיני ר' אלעזר אליהו איננו מוכר אלא כזקן אחד אנונימי, אך למרבה הפלא, ר' אלעזר פונה אליו בשאלה "ויש בך לשנות לי?", כלומר, האם אתה יכול/מוכן ללמד אותי תורה? כנראה, שבתוך תוכו, מרגיש ר' אלעזר שלא במקרה הזקן נשלח אליו, וכפי שהגיע על ידו להמתקה שבהכנעה, והתגלה שהתהליך הקשה ואולי אפילו המשפיל, היה לטובתו, כך גם המשך הדרך איתו, היא דוקא זו שתביא להמתקה הסופית.[10] לכן, דוקא הפניה אל הזקן שילמדנו מגלה שהוא מוכן להעמיק את הזדקקותו לזקן, לא רק כדי לנוח, לאכול ולשתות ממה שיקבל ממנו, כי זה בסופו של דבר משהו חד פעמי, אלא גם ללמוד ממנו תורה, למרות שיתכן בהחלט שמדובר על תהליך ארוך מאד ומייגע ואולי אפילו קשה יותר ממה שעבר עד עכשיו. אך התלות הזו בזקן איננה מרתיעה אותו, ולכן יש בה מעלה גדולה בהעמקת ההבדלה, כי זה בעצם לתת לזקן להחליט כיצד עושים את המעבר מחיי עוצמה גופנית, לחיי תורה המוטבעים במידת הענוה והשפלות.  

שלב ההמתקה

ויש אומרים, שלש עשרה שנה עשה אליהו זכור לטוב ולימדו עד שאמר [מעצמו] סיפרא. וכיון שאמר סיפרא – אמרו שאפילו את טליתו לא היה יכול לטעון.

כאן יש לנו דוגמא מייצגת בהבנה נכונה של ההמתקה. לעתים נדמה, שלאחר המתיחה לשני הקצוות ההפוכים בנפש, בהכנעה כלפי מטה ובהבדלה כלפי מעלה, אז צריכה לבוא ההמתקה כתוצאה של ממילא, שאין צורך לטרוח בה, אלא לקבלה כמתנה מלמעלה. כלומר, ההכנעה היא בעיקר עבודה בתחום המוטבע של הנפש, להכנע בפני האמת החותכת (תרתי משמע), בפני מציאות "חזקה" ממני, הגורמת לי לחזור לפחות לממדים הטבעיים שלי ללא ישות וגאוה, ואף יותר מכך, להרגיש את השפלתי ואת מיקומי מתחת למי או למה שבאמת גדול, טוב ואמיתי ממני. מאידך, שלב ההבדלה נועד למתוח עד למעלה את ההכרה שלי בנפש האלוקית שבתוכי, את האמונה המוחלטת שאני מסוגל לחיות אחרת ולמלא את הייעוד האלוקי שלי בעולם, ומתוך התבוננות עמוקה פנימה מתחזקת האמונה ביכולת הזו, ומופיעה הזדהות משמעותית עם הצד העליון האלוקי שהתגלה לי שקיים בי. לכן, נדמה שההמתקה הבאה בעקבות הבדלה שכזו נעשית ממילא, כי אפשר לתפוס את ההמתקה רק כנסיון להתעצם עם אותו צד עליון שגיליתי מתוך תהליך ההבדלה. בספור הנוכחי אנו רואים שההמתקה דורשת עבודה, ויתכן, שהיא אפילו מורכבת ומסובכת יותר מהעבודות הנפשיות הקודמות, אלא שעתה היא נעשית בתחום הנכון ומובילה לתיקון האמיתי, במטרה לממש אותו בפועל בתוך המציאות הממשית ולא רק לדעת מהו. זו ההמתקה האמיתית - לפעול נכון, בתחום הנכון ומתוך המגמות הנכונות. 

הכנעה שבהמתקה – שלש עשרה שנים לימד אליהו את ר' אלעזר. אם ר' אלעזר נכנס ללמוד אחרי קריירה של כתף חזק ומוצלח, יש להניח שהוא כבר בגיל מבוגר יחסית. לאדם בוגר, השם את עצמו במעמד של תלמיד שמתחיל את לימודו מתחילת הדרך, וביותר, מפי רב שמקודם "ירד" עליו והשפיל את גאוותו ואת הדימוי העצמי שלו, זו בודאי הכנעה נוספת, בקיימו את הדרכת חז"ל "הוי מתאבק בעפר רגליהם של חכמים"[11]. עוד משמע מהסיפור, שלאורך כל שלש עשרה השנים אליהו מלמדו ולא שהוא לומד בעצמו, כלומר, הוא כל הזמן במעמד הזדקקות של תלמיד המתבטל אל רבו ואל התורה שהוא לומד ממנו.

כנראה, פרק הזמן של שלש עשרה שנה גם הוא משמעותי כפרק זמן שבכחו לחולל שינוי, שהרי ידוע לנו מחז"ל, שיצר הרע ניתן באדם משננער לצאת ממעי אימו ויצר הטוב רק בגיל  שלש עשרה. כמו כן, ידוע שרשב"י עם ר' אלעזר שהו במערה שלש עשרה שנים, ופרק זמן זה יצר שינוי משמעותי בתורתו של רשב"י וביחסו אל העולם.[12] [13]

הבדלה שבהמתקה – ר' אלעזר מגיע למעמד עצמאי בלימוד התורה והוא אומר בעצמו את הסיפרא, זהו מדרש ההלכה על ספר ויקרא, הנקרא גם תורת כהנים. מדוע אמירת (ידיעת) הסיפרא היא פיסגת הלימוד של ר' אלעזר? יתכן ויש בכך רמז נוסף שרמז לו אליהו בתחילת ה"קריירה" החדשה שלו כתלמיד חכם. כמו שמקודם דייק אליהו לומר לו לתפוס אמנות אבותיו, כך ביחס ללימוד תורת כהנים. חז"ל אומרים שהתינוקות מתחילין ללמוד דוקא ספר ויקרא, כדי ש"יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים"[14]. כלומר, עם כל עיסוקיו הגופניים, נשאר ר' אלעזר בפנימיותו טהור ומוכן וראוי הוא ללימוד התורה, כמו התינוקות הראויים לכך בתחילת לימודם[15]. מאידך, יתכן והבחירה בסיפרא דוקא מלמדת את ר' אלעזר על יכולותיו בלימוד התורה, כיון שחז"ל מגדירים את ספר ויקרא כ"מלא הלכות רבות"[16] לעומת שאר החומשים, וממילא לימוד מדרש ההלכה על ספר זה הוא כניסה מעמיקה לריבוי עניני הלכה עמוקים[17] בדוקא, ושם לומד ר' אלעזר לפתח את כשרונותיו בתורה.

עיקר ההבדלה שבהמתקה היא בכך שר' אלעזר באמת מוצא את עצמו במקום הנפשי והרוחני החדש, ומעתה יש לו עצמאות מסוימת בתורה. הוא כבר מסוגל לומר סיפרא, ונראה שהכוונה היא שעתה הוא אומר באופן עצמאי, הוא נגמל מרבו ויש לו מוחין משלו. יש כידוע הקבלה מסוימת בין שלשת שלבי התיקון הנפשי המפורטים כאן, ההכנעה, ההבדלה וההמתקה, לשלשת מצבי ההתפתחות המכונים בלשון האריז"ל עיבור, יניקה ומוחין[18]. ההכנעה היא העבודה הנפשית המתאימה לשלב העיבור, כמו אצל העובר הנחשב "ירך אמו"[19], כלומר, הוא במצב של ביטול גמור לאמו וחי מתוך הזדקקות מוחלטת אליה. ההבדלה, היא מצב הביניים של היניקה, כאשר אצל התינוק זה מתבטא אמנם בקבלת מזונו מאמו, אך הוא כבר ישות נפרדת, וכביכול אחראי על עצמו במידה גדלה והולכת מה הוא מכניס לתוך עצמו והופך לחלק מעצמיותו, ומה הוא דוחה. זה בדיוק תהליך ההבדלה היוצר את ההבחנות מה בתוכי, מה עצמי לי, מה אני מקבל מן החוץ, כיצד ולשם מה.

בשלב הנוכחי של הסיפור אנו כבר בשלב המוחין, כלומר, אישיות שהלכה והתגבשה עד לכלל עצמאות, המתבטאת ביכולת ליצור את התובנות שלה ביחס למציאות, או בתוך עולם התורה להתפתח עד לכך שמגיעים ל"דעת תורה", כאשר הדיעה האישית מכוונת מעצמה אל אמיתתה של התורה, ומתוך כך, גם ההתבוננות הנכונה של אישיות כזו על המציאות כולה. ומכאן, שיכולתו של ר' אלעזר לומר מעצמו את הסיפרא, מבטאת את צמיחתו בעולם התורה למדרגת תלמיד חכם עצמאי, ובכך קנה לו מקום חדש.

במבט ראשון יתכן שהיינו מגדירים את המצב הזה כבר כהמתקה שבהמתקה, שהרי הגענו, לפחות בעיניים תורניות, אל המנוחה ואל הנחלה, כי סוף סוף ר' אלעזר הפך להיות ת"ח בתוך בית המדרש, ומה עוד צריך לחפש?! אך זו רק הבדלה שבהמתקה ולא ההמתקה שבהמתקה, משום שההמתקה האמיתית היא לחזור ולהתמודד עם המציאות המסובכת שממנה יצאנו לדרך, ובה למצוא את התיקון הנכון ואת היכולת לראות אותה במבט מחודש, שיש בה טוב וניתן להוציאו לפועל.

המתקה שבהמתקה – לאור הנאמר לעיל, עלינו לבחון מה יחסו של ר' אלעזר אל הכח הגופני ואל הגאוה שנבנתה על גביו בסוף התהליך. כאן מספרים לנו חז"ל, שמאותו רגע שר' אלעזר ממצה את כל כחותיו בלימוד התורה, ואפילו מצליח להיות עצמאי בה, איבד את כחו הגופני, ואפילו את טליתו לא  היה מסוגל לטעון.[20] בעינינו אולי אין זה אידיאלי לאבד את כל הכח הגופני, אך נ"ל שכוונת הסיפור להדגיש שהסיבה שהביאה לגאוה, נמחקה לחלוטין, וזה התיקון הנכון לכל גאוה פרטית מכל סוג שהוא. שהרי אמרו חז"ל "אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולין לדור בעולם"[21].[22]

יש כאן נקודה כללית חשובה נוספת לגבי כלל התהליך של ההתמודדות עם הגאוה באמצעות ההכנעה, ההבדלה וההמתקה. לעתים נדמה שהתהליך הזה בנוי ממעבר משלב לשלב, ואז אינני זקוק למה שעשיתי בשלב הקודם. כלומר, אם מיציתי את שלב ההכנעה והגעתי להמתקתה, עתה אני כל כולי מונח בהבדלה ואוכל לשכוח ממה שהיה בשלב ההכנעה, במיוחד שהוא החלק הפחות נעים בתהליך כולו, ואני הרי מעונין להתקדם ו"להרגיש טוב יותר". יתכן, שהדגש כאן שאפילו טליתו לא היה יכול ר' אלעזר לטעון הוא, שלעולם אין אנו עוזבים את ההכנעה כבסיס לכל התהליך ומה שמתחזק אותו. יותר מכך, בכל שלב עלי לבדוק, האם מתחילה לבצבץ הגאוה מאיזו זוית בלתי מורגשת, שהרי כל התקדמות לשלב "גבוה" יותר בנפש ובהתפתחות האישית, יכול לשמש כבסיס לגאוה יותר מוצדקת, ובכך בעצם אנו נסוגים אחורה, ומגיעים אפילו למצב מסובך שיותר קשה לעשות בו הכנעה אמיתית. לכן, השלב הזה מוצג כאן כשיאו של התהליך, כדי שנפנים גם אנו את הצורך בהכנעה תמידית, כבסיס לתיקון הנפשי האמיתי והמלא[23].

לסיום, האם אליהו הנביא נכשל?

הגמ' בתענית[24] מביאה סיפור נוסף על גאותו לכאורה של ר' אלעזר ברבי שמעון לאחר שכבר למד תורה -

מעשה שבא רבי אלעזר (בן רבי) [ברבי] שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו מפני מה אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אף על פי כן מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.

משמע, ש"טיפולו" של אליהו בתחילת דרכו של ר' אלעזר לא הועיל, כי לאחר שלמד תורה הרבה היתה דעתו גסה עליו, עד שלא השיב לאותו מכוער שלום. ברש"י ובתוס' שם כתבו בשם מסכת דרך ארץ שאליהו הוא המכוער, והזדמן לו כדי שלא ירגיל בדבר, כלומר, בגסותו. ובכן, האם לא למד ר' אלעזר כלום מן העבר ?

כאשר מתבוננים בסיפור הקודם שבפסיקתא, מתעוררת שאלה מאד בסיסית - מדוע לא הסביר אליהו לר' אלעזר עד כמה הגאוה היא פסולה ומגונה, ושיש דעות שיש בזה אפילו איסור דאורייתא? אליהו רק ניסה להמשיך עם ר' אלעזר בדרכו שלו, ושם להראות לו שאין לו סיבה להתגאות בכחו. חסר כאן לכאורה המסר (וגם המוסר) התורני העיקרי בגנות הגאוה. מדוע לא שאל אותו אליהו בפשטות כיצד לפי דעתו הקב"ה בוחן את מעשיו? האם אביו היה מרוצה מהתנהגות כזו? האם הנשמה שלו לא מתיסרת כשהוא מתבטא באופן רברבני?

כנראה שאליהו יודע היטב כיצד להוביל את ר' אלעזר אל ההכנעה המבוקשת, לפי מצבו הרוחני והנפשי של ר' אלעזר באותו שלב בחייו. ברור, שאין זו עדיין הכנעה גמורה שמביאה להרגשת שפלות קיומית בנפש. שפלות כזו צומחת מתוך התובנה עד כמה הוא רחוק מייעודו האלוקי, עד כמה הוא מתנכר לתביעת הנפש האלקית שבקרבו להדבק, להתבטל ולהתכלל בה', המחיה אותו בכל רגע והנותן לו את כוחו ואת כל יכולותיו. הרגשת הפער העצום בין התלות הגמורה בקב"ה מצד אחד וחוסר מילוי הייעוד האלקי מצד שני, וביותר, בניצול כל הכחות שנתן הקב"ה לניפוח הישות עד כדי לכלל גאוה או זלזול באדם אחר, זה מה שיכול להביא את האדם להרגשת שפלות איומה, שאין לו אלא להשתוקק שהקב"ה יגאל אותו מהמצב הנורא הזה במתן האפשרות להבטל לגמרי אליו, מבלי להרגיש בכלל את קיומו כישות עצמאית נפרדת, כי מכאן נובעות כל הבעיות הקיומיות הללו[25].

לכן, רק כאשר גסותו של ר' אלעזר מבצבצת שוב, ודוקא מתוך לימוד התורה, מתגלה אליו אליהו. ואולי המסר בכך, שאליהו לא "הרים ידים" ובא להעמיק את הטיפול בגאותו של ר' אלעזר, כי הפעם יש סיכוי גדול לגאול אותו מהמצב הגרוע הזה, ואדרבה, לבסוף תצא טובה לכלל כולו לכשיכנס ר' אלעזר לביהמ"ד וידרוש "לעולם יהיה אדם רך כקנה ולא קשה כארז". זהו בעצם מסר עמוק, המלמדנו שה' אף פעם לא מתיאש אפילו מבעל הגאוה הדוחק את רגליו[26], כביכול, וזכה ר' אלעזר שאליהו ישלח אליו פעם נוספת, ויתגלה בדרכו שלו על מנת לתקנו.

 מצינו בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין[27] הסבר מעמיק לסיפור זה באופן שמתאים לכאן. וכך כתב:

היינו שראה אז ר' אלעזר ברבי שמעון בנפשו איך שהוא נשמר ונקי בקדושת הברית מאוד. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. והלשון מכוער בלשון חכמינו ז"ל, מרמז על החסרון בפגם הברית. ועל זה נקרא מכוער שהוא ההיפך משומר הברית שנקרא יפה תואר, כמו שנאמר אצל יוסף הצדיק ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. ואמר לו, כמה מכוער אותו האיש. והשיב לו, לך ואמור לאומן שעשאני וכו'. ויובן זאת שדייקא מפני שאליהו הוא מלאך הברית, לכן נזדמן לפני ר' אלעזר ברבי שמעון בנפשו בגוון לבוש כזה, להוכיחו על מה שגינה כל כך אדם כזה, כאלו חלילה אבד סברו. שלא כן הוא, שרק אם ישים אל לבו להיטיב מעתה דרכו יוכל ליתקן כל מה שכבר עליו, בטענה זו לך לאומן שעשאני. דהיינו, אחר התשובה יתברר שכל מה שעבר עליו היה גם כן מרצון השם יתברך שברא את האדם עם היצר הרע, כמו שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וכמו שאמרו ז"ל, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזרו לא יכול לו. ונמצא, שיוכל לבוא זה האדם בטענה שכביכול השם יתברך, היה המסבב והאומן מפני שסילק אז העזר ממנו להתגבר על יצרו...

והנה בודאי שלאו כל אדם יוכל לעשות טענה זו לעצמו, וחלילה יהיה הותרה הרצועה לעשות מה שלבו חפץ. רק האדם שיודע בנפשו שכל המעלות וכל המדרגות הגבוהות שמשיג הוא רק מהשם יתברך ולא מכוחו והשתדלותו כלום. רק לפעמים כשיזדמן חלילה מכשול לפניו, אז אחר המעשה יוכל להתחזק בלבו בטענה זו, שהוא גם כן מהשם יתברך.

וזה יש לכוין במה שאמר דוד המלך ע"ה, אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, היינו אם בעת שאדם הולך במדרגות גדולות ובהשגות עד לשמים, יודע ששם אתה, שהוא רק מכח ומעזר השם יתברך, אז אפילו כשיזדמן לו לפעמים נפילה, שזהו ואציעה שאול, אז גם כן הנך, ויוכל להתחזק בזה שלא יפול בעצמו, ובכח הזה יתחזק לשוב. וכמו שנאמר, גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. ועל זה סובב והולך סיום ההפטורה הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה:

ר' צדוק טוען כאן, שבעצם יכול האדם לבא בטענה כלפי הקב"ה, שהוא הרי מי שברא בו את היצה"ר, ואם אמרו חז"ל שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלי הקב"ה עוזרו אין יכול לו, א"כ, כשאדם נכשל, ברור שלא קבל את הסיוע האלקי הנדרש, ולכן לא הצליח להתגבר על יצרו. אך אם נכונה הטענה הזו, התוצאה תהיה שהותרה הרצועה, ויכול כל אחד לעשות מה שלבו חפץ ולהסתתר מאחורי הטיעון הזה, חלילה. מתי א"כ, הטיעון הזה נכון?

"לך לאומן שעשני" פירושו, ש''רק לאחר התשובה, יתברר לאדם שכל מה שעבר עליו היה גם כן מרצון השם יתברך שברא את האדם עם היצר הרע''. כלומר, מי שעשה תשובה גמורה והגיע לאמונה וידיעה מוחלטות שכל מה שיש בו, גם המעלות והמדרגות הגבוהות שמשיג הן מהי"ת, ולא מכח השתדלותו ומאמציו, אז, גם כשנכשל לפעמים יוכל לאחר המעשה להתחזק ולא ליפול באמצעות הטיעון הזה, שכמו העליות כך גם גם הנפילות באות מה' לטובתו.

יסוד זה נתבאר באריכות ב"פרק בעבודת השם".[28] שם מתברר כיצד לטפל בגאוה ובאגו מתוך התמודדות עם השאלה הקיומית ביותר –מהי המשמעות של עצם הקיום שלי? כיצד עלי לעמוד נוכח ה' בכל מעשי ותגובותי? היכולת להתמודד עם הגאוה כראוי היא בדיוק בנקודה הזו, היכן אני והיכן הקב"ה. ה' באמת הוא הנותן לי הכח וההבנה כיצד להתגבר על היצה"ר, ה' הוא גם המאפשר לי להשיג מדרגות והשגות בעבודתו. הוא גם המאפשר לי ליפול מבלי להתרסק ומתוך כך גם לקום ולהתגבר. את שני הצדדים האלו מדגיש ר' צדוק[29] שגם העליה גם הירידה הן ממנו ית', וכשחיים בתודעה כזו שבאופן מוחלט ה' עושה הכל ומצוי בתוך כל מצב שקורה לנו, והוא ית' בהשגחתו המדוקדקת על כל פרט גם מסבב את כל הסיבות לטובתינו האמיתית, רק אז אפשר להגיע לביטול גמור אליו ית' והגאוה תיעלם כליל.

ההמתקה הגמורה - גאוה שהיא ענוה

לכאן מוביל אליהו את ר' אלעזר, ונראה לומר שהפעם הצליח בכך, שהרי ר' אלעזר חזר בו מביטויי הגאוה והזלזול, ואף נכנס לביהמ"ד ודרש את דרשתו "לעולם יהיה אדם רך כקנה ולא קשה כארז". ומכאן נראה לומר, שביטויי הגאוה המופיעים בהמשך הסיפורים עליו בבבא מציעא[30] כבר אינם נובעים מגאוה חלילה, אלא מהכרת ערכו האמיתי ויכולתו התורנית, שגם חבריו צריכים לדעת מהי. לדוגמא -

אייתו לקמיה שיתין מיני דמא [רש"י - שהראו לו הנשים לראות אם דם נדה הוא אם דם טהור, דקיימא לן בנדה (יט, א) חמשה דמים הן טמאים באשה ושאר מראות דמים טהורין:] טהרינהו [רש"י – (טיהר ר' אלעזר את כל הנשים השואלות) להזקק לבעליהן בלא טבילה]. הוה קא מרנני רבנן ואמרי סלקא דעתך לית בהו חד ספק (תרגום – היו מרננים רבנן אחריו ואמרו האם עולה על דעתך לומר שאין אף מראה דם אחד מסופק? כיצד טיהר ר' אלעזר את כולם?). אמר להו אם כמותי הוא יהיו כולם זכרים [רש"י - יתעברו כולן הלילה זכרים], ואם לאו, תהא נקבה אחת ביניהם. היו (נולדו) כולם זכרים, ואסיקו (וקראו לאותם תינוקות שנולדו בזכותו) להו רבי אלעזר על שמיה.

וכך הסביר הרב קוק[31] גילויי גאוה כאלו, שמשמעותם האמיתית היא בגדר גופי תורה הצריכים לימוד -

וכיו"ב מצינו כמה דברים כאלה שהותרו לקדושים לצורך שעה, ואין מקום להשתמש בהם כ"א מי שראוי לכך ובשעה ראויה לכך, ומזה הוא מה דמצינו "לא תתני ענוה דאיכא אנא[32]", "לא תתני יראת חטא דאיכא אנא[33]", שיש כאן צורך מצוה שלא לקבוע משנה מוטעית, והוכיח שלא באה הקבלה בה על ענוה ויראת-חטא במעלה היותר גבוהה. וכמו כן הא דרשב"י "ראיתי בני עליה" ו"יכולני לפטור"[34], שאלה הדברים גופי-תורה הם, כי כמה גופי- תורה ישנם בעניני נשמות וקישוריהן ומעלותיהן, וידיעת מעלתו של רשב"י היא בעצמה הלכה, ויש לה כמה תולדות וענפים מיוסדים בתורה, וכדמצינו שהראה הקב"ה למשה דור דור וחכמיו, א"כ מכלל התורה היא ידיעת דבר זה. וראה (- אותו תנא או אמורא שהתבטא כך) שזה הענף התלוי בידיעת ענין מציאותו הוא ענף עיקרי שאין ראוי למנוע מבני העולם את הטוב של ידיעה זו, להשלימם בחלק-תורה זה. ולפעמים הותר לחסיד גדול לשבח עצמו כדי שיתקנאו במעלתו, וקנאת סופרים תרבה חכמה, וכפי שרואה התועלת היוצאת מזה, מה שא"א בזולתו, כן יגדל ההיתר בהרחבתו. ומזה הסוג דברי אביי: "הריני כבן-עזאי בשוקי טבריא[35]"


[1] "הענוה ביחוד היא הכנה אל התורה השכלית"- עי' בנתיבות עולם למהר"ל, נתיב התורה פרק ב' ובמקורות רבים מחז"ל שהביא על כך.

[2] כתר שם טוב תורה כ"ח.

[3] עי' באריכות בספר 'להפוך את החושך לאור', הרב יצחק גינזבורג.

[4] סיפור זה מופיע בפסיקתא לאחר מספר סיפורים על מנהגיו המשונים בענין האכילה ועל כוחו הרב. עי' גם בגמ' בבא מציעא דף פג-פד בסיפורים דומים על אכילתו ועל כוחו.

[5] עי' בגמ' ברכות דף מ"ג ע"ב.

[6] עי' בגמ' בבא בתרא דף צ"ח ע"א. עוד עי' בתניא בפרק כ"ב בביטוייו החריפים בגנות גסות הרוח.

[7] הביטוי סוף העולם שמופיע בתחילת הסיפור, באמת שייך רק לקב"ה בגלל היותו אינסוף, וכאן יש בשר ודם שלקח לעצמו כביכול תואר אלוקי. [בדומה למשל מלך הודו במאמר הראשון בספר הכוזרי, שהוא משל לקב"ה, כיון שאז נחשבה הודו כסוף העולם].

[8] בהמשך חייו אמר עליו אביו "ראיתי בני עליה והם מועטים, אם אלף הם אני ובני מהם, ואם מאה הם אני ובני מהם, ואם שנים אני ובני הם". סוכה דף מ"ה ע"ב.

[9] וכבר למדנו בדברי התוס' בברכות י"ז ע"א ד"ה העושה שלא לשמה, שעל כגון אלו נאמר נוח לו שלא נברא. ועי' בסוף המאמר ביחס לסיפור הנוסף על גאותו של ר' אלעזר לאחר שלמד תורה הרבה, בתענית דף כ' ע"א.

[10] יתכן שר' אלעזר יודע ומרגיש את הקשר בין ענוה ללימוד תורה, וכיון שע"י זקן זה זכה לטעום במשהו מן הענוה אולי גם דרכו יזכה לתורה.

[11] אבות פרק א' משנה ד'.

[12] עי' במסכת שבת דף ל"ג ע"ב.

[13] עי' גם בילקו"ש שמות, פרק כח, רמז שפב, שזהו פרק הזמן בו למד רשב"י אצל רבו ר' עקיבא.

[14] תנחומא פר' צו, פרק י"ד.

[15] על רבו של אביו, ר' עקיבא, מסופר במסכת אבות דרבי נתן (נוסחא א) פרק ו' – "הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. א"ל רבי למדני תורה אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. אלף תיו ולמדה. תורת כהנים ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה". מענין שגם ר' עקיבא בשלב מאד ראשוני למד תורת כהנים, ויתכן שכך לימדוהו מאותן סיבות שפורטו כאן בדברינו.

[16] בראשית רבה, פרשה ג' אות ה'.

[17] כך אמר ר' אשי לר' אחא בריה דר' יוסף "כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי", ופירש"י - הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות, וכי מטית למסכת זבחים, שהיא עמוקה תא אקשי לי (בבא מציעא דף ק"ט ע"ב).

[18] עי' בספר מבוא לקבלת האר"י, הרב יצחק גינזבורג, עמ' רחצ ואילך בביאור המושגים.

[19] מס' יבמות דף ע"ח ע"א וש"נ.

[20] סיפור דומה על ריש לקיש במס' בבא מציעא דף פ"ד ע"א, שכאשר קבל עליו עול תורה איבד מכוחו הגופני.

[21] מס' סוטה דף ה' ע"א.

[22] מצאנו גם במס' מכות דף כ"ג ע"א שממנים כשליח בי"ד בתפקידו להלקות דוקא מי שהוא מ"יתירי מדע וחסירי הכח", משמע שיתרון הדעת קשור לחסרון הכח, ושם בודאי זה מוצג כיתרון בעל ערך.

[23] כידוע, דוד המלך ע"ה שייך למידת המלכות. פנימיותה של מידה זו הוא השפלות (עי' באריכות בספר הנפש, הרב יצחק גינזבורג, עמ' ריט ואילך). אחד הביטויים לשפלותו המתמדת של דוד המלך מוסבר בספר מי השלוח בפרשת בחקתי, על הפס' "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך", שדוד המלך חי בחשש מתמיד שמא גם בקיום המצוות, איננו בטל לחלוטין לרצון ה' אלא מקיים רק לפי הבנת שכלו, וזה נחשב אצלו כדברי הרשות ולא כמצוה, ע"ש.

[24] דף כ' ע"א

[25] עי' באריכות במאמר "פרק בעבודת השם" בספר לב לדעת, הרב יצחק גינזבורג.

[26] על פי הגמ' בברכות דף מ"ג ע"ב - דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות כאילו דוחק רגלי שכינה דכתיב מלא כל הארץ כבודו:

[27] פרי צדיק, פרשת כי תבא, סוף אות י'.

[28] לעיל הע' 24.

[29] עי' גם בליקוטי מוהר"ן תורה ו'.

[30] דף פ"ד ע"ב.

[31] בספרו מוסר אביך, פרק ג', פיס' ד'.

[32] סוטה דף מ"ט ע"ב.

[33] שם.

[34] הע' 8 לעיל.

[35] סוטה דף מ"ה ע"א.

    יום עיון בנושא "לב אבות על בנים"

    יום עיון מיוחד בנושא תיקון היחס להורים, התקיים בכ"ה שבט בירושלים וכלל מגוון הרצאות מרתקות וכן פאנל מומחחים בהנחייתנו של צבי יחזקאלי.
    עכשיו ניתן לצפות בהרצאות שהיו

    לפרטים נוספים


    "תורת הנפש" - גם מהבית!

    "הלימודים המקוונים" מאפשרים ללמוד את התכנים המיוחדים של תורת הנפש גם מהבית!
    שיעורים מוקלטים ומצולמים, מצגות ודפי מקורות מאפשרים לך לקנות את התכנים החשובים עבורך, ולהניח את הבסיס להמשך לימוד

    לפרטים והרשמה


    מתחילים עכשיו ומרוויחים שנה!

    רוצים להתחיל כבר עכשיו את מסלול של תורת הנפש ולחסוך שנה? הצטרפו עוד היום לקורסי הקיץ שלנו! הקורסים יתקיימו בירושלים ובת"א, למשך 10 מפגשים, בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים.

    לפרטים והרשמה


    מה כואב לך? סדרה חדשה בת"א

    סדרת שיעורים חדשה, בנושא גוף ונפש של הרב עמית גרון
    השיעורים לנשים ויתקיימו בתל אביב, בימי שלישי בשעה 14:00. ניתן עדיין להרשם!

    לפרטים על הסדרות


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    יום עיון בנושא "לב אבות על בנים"

    יום עיון מיוחד בנושא תיקון היחס להורים, התקיים בכ"ה שבט בירושלים וכלל מגוון הרצאות מרתקות וכן פאנל מומחחים בהנחייתנו של צבי יחזקאלי.
    עכשיו ניתן לצפות בהרצאות שהיו

    לפרטים נוספים


    "תורת הנפש" - גם מהבית!

    "הלימודים המקוונים" מאפשרים ללמוד את התכנים המיוחדים של תורת הנפש גם מהבית!
    שיעורים מוקלטים ומצולמים, מצגות ודפי מקורות מאפשרים לך לקנות את התכנים החשובים עבורך, ולהניח את הבסיס להמשך לימוד

    לפרטים והרשמה


    מתחילים עכשיו ומרוויחים שנה!

    רוצים להתחיל כבר עכשיו את מסלול של תורת הנפש ולחסוך שנה? הצטרפו עוד היום לקורסי הקיץ שלנו! הקורסים יתקיימו בירושלים ובת"א, למשך 10 מפגשים, בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים.

    לפרטים והרשמה


    מה כואב לך? סדרה חדשה בת"א

    סדרת שיעורים חדשה, בנושא גוף ונפש של הרב עמית גרון
    השיעורים לנשים ויתקיימו בתל אביב, בימי שלישי בשעה 14:00. ניתן עדיין להרשם!

    לפרטים על הסדרות


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    יום עיון בנושא "לב אבות על בנים"

    יום עיון מיוחד בנושא תיקון היחס להורים, התקיים בכ"ה שבט בירושלים וכלל מגוון הרצאות מרתקות וכן פאנל מומחחים בהנחייתנו של צבי יחזקאלי.
    עכשיו ניתן לצפות בהרצאות שהיו

    לפרטים נוספים


    "תורת הנפש" - גם מהבית!

    "הלימודים המקוונים" מאפשרים ללמוד את התכנים המיוחדים של תורת הנפש גם מהבית!
    שיעורים מוקלטים ומצולמים, מצגות ודפי מקורות מאפשרים לך לקנות את התכנים החשובים עבורך, ולהניח את הבסיס להמשך לימוד

    לפרטים והרשמה


    מתחילים עכשיו ומרוויחים שנה!

    רוצים להתחיל כבר עכשיו את מסלול של תורת הנפש ולחסוך שנה? הצטרפו עוד היום לקורסי הקיץ שלנו! הקורסים יתקיימו בירושלים ובת"א, למשך 10 מפגשים, בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים.

    לפרטים והרשמה


    מה כואב לך? סדרה חדשה בת"א

    סדרת שיעורים חדשה, בנושא גוף ונפש של הרב עמית גרון
    השיעורים לנשים ויתקיימו בתל אביב, בימי שלישי בשעה 14:00. ניתן עדיין להרשם!

    לפרטים על הסדרות


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    יום עיון בנושא "לב אבות על בנים"

    יום עיון מיוחד בנושא תיקון היחס להורים, התקיים בכ"ה שבט בירושלים וכלל מגוון הרצאות מרתקות וכן פאנל מומחחים בהנחייתנו של צבי יחזקאלי.
    עכשיו ניתן לצפות בהרצאות שהיו

    לפרטים נוספים


    "תורת הנפש" - גם מהבית!

    "הלימודים המקוונים" מאפשרים ללמוד את התכנים המיוחדים של תורת הנפש גם מהבית!
    שיעורים מוקלטים ומצולמים, מצגות ודפי מקורות מאפשרים לך לקנות את התכנים החשובים עבורך, ולהניח את הבסיס להמשך לימוד

    לפרטים והרשמה


    מתחילים עכשיו ומרוויחים שנה!

    רוצים להתחיל כבר עכשיו את מסלול של תורת הנפש ולחסוך שנה? הצטרפו עוד היום לקורסי הקיץ שלנו! הקורסים יתקיימו בירושלים ובת"א, למשך 10 מפגשים, בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים.

    לפרטים והרשמה


    מה כואב לך? סדרה חדשה בת"א

    סדרת שיעורים חדשה, בנושא גוף ונפש של הרב עמית גרון
    השיעורים לנשים ויתקיימו בתל אביב, בימי שלישי בשעה 14:00. ניתן עדיין להרשם!

    לפרטים על הסדרות


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    יום עיון בנושא "לב אבות על בנים"

    יום עיון מיוחד בנושא תיקון היחס להורים, התקיים בכ"ה שבט בירושלים וכלל מגוון הרצאות מרתקות וכן פאנל מומחחים בהנחייתנו של צבי יחזקאלי.
    עכשיו ניתן לצפות בהרצאות שהיו

    לפרטים נוספים


    "תורת הנפש" - גם מהבית!

    "הלימודים המקוונים" מאפשרים ללמוד את התכנים המיוחדים של תורת הנפש גם מהבית!
    שיעורים מוקלטים ומצולמים, מצגות ודפי מקורות מאפשרים לך לקנות את התכנים החשובים עבורך, ולהניח את הבסיס להמשך לימוד

    לפרטים והרשמה


    מתחילים עכשיו ומרוויחים שנה!

    רוצים להתחיל כבר עכשיו את מסלול של תורת הנפש ולחסוך שנה? הצטרפו עוד היום לקורסי הקיץ שלנו! הקורסים יתקיימו בירושלים ובת"א, למשך 10 מפגשים, בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים.

    לפרטים והרשמה


    מה כואב לך? סדרה חדשה בת"א

    סדרת שיעורים חדשה, בנושא גוף ונפש של הרב עמית גרון
    השיעורים לנשים ויתקיימו בתל אביב, בימי שלישי בשעה 14:00. ניתן עדיין להרשם!

    לפרטים על הסדרות


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    יום עיון בנושא "לב אבות על בנים"

    יום עיון מיוחד בנושא תיקון היחס להורים, התקיים בכ"ה שבט בירושלים וכלל מגוון הרצאות מרתקות וכן פאנל מומחחים בהנחייתנו של צבי יחזקאלי.
    עכשיו ניתן לצפות בהרצאות שהיו

    לפרטים נוספים


    "תורת הנפש" - גם מהבית!

    "הלימודים המקוונים" מאפשרים ללמוד את התכנים המיוחדים של תורת הנפש גם מהבית!
    שיעורים מוקלטים ומצולמים, מצגות ודפי מקורות מאפשרים לך לקנות את התכנים החשובים עבורך, ולהניח את הבסיס להמשך לימוד

    לפרטים והרשמה


    מתחילים עכשיו ומרוויחים שנה!

    רוצים להתחיל כבר עכשיו את מסלול של תורת הנפש ולחסוך שנה? הצטרפו עוד היום לקורסי הקיץ שלנו! הקורסים יתקיימו בירושלים ובת"א, למשך 10 מפגשים, בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים.

    לפרטים והרשמה


    מה כואב לך? סדרה חדשה בת"א

    סדרת שיעורים חדשה, בנושא גוף ונפש של הרב עמית גרון
    השיעורים לנשים ויתקיימו בתל אביב, בימי שלישי בשעה 14:00. ניתן עדיין להרשם!

    לפרטים על הסדרות


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    יום עיון בנושא "לב אבות על בנים"

    יום עיון מיוחד בנושא תיקון היחס להורים, התקיים בכ"ה שבט בירושלים וכלל מגוון הרצאות מרתקות וכן פאנל מומחחים בהנחייתנו של צבי יחזקאלי.
    עכשיו ניתן לצפות בהרצאות שהיו

    לפרטים נוספים


    "תורת הנפש" - גם מהבית!

    "הלימודים המקוונים" מאפשרים ללמוד את התכנים המיוחדים של תורת הנפש גם מהבית!
    שיעורים מוקלטים ומצולמים, מצגות ודפי מקורות מאפשרים לך לקנות את התכנים החשובים עבורך, ולהניח את הבסיס להמשך לימוד

    לפרטים והרשמה


    מתחילים עכשיו ומרוויחים שנה!

    רוצים להתחיל כבר עכשיו את מסלול של תורת הנפש ולחסוך שנה? הצטרפו עוד היום לקורסי הקיץ שלנו! הקורסים יתקיימו בירושלים ובת"א, למשך 10 מפגשים, בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים.

    לפרטים והרשמה


    מה כואב לך? סדרה חדשה בת"א

    סדרת שיעורים חדשה, בנושא גוף ונפש של הרב עמית גרון
    השיעורים לנשים ויתקיימו בתל אביב, בימי שלישי בשעה 14:00. ניתן עדיין להרשם!

    לפרטים על הסדרות


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    יום עיון בנושא "לב אבות על בנים"

    יום עיון מיוחד בנושא תיקון היחס להורים, התקיים בכ"ה שבט בירושלים וכלל מגוון הרצאות מרתקות וכן פאנל מומחחים בהנחייתנו של צבי יחזקאלי.
    עכשיו ניתן לצפות בהרצאות שהיו

    לפרטים נוספים


    "תורת הנפש" - גם מהבית!

    "הלימודים המקוונים" מאפשרים ללמוד את התכנים המיוחדים של תורת הנפש גם מהבית!
    שיעורים מוקלטים ומצולמים, מצגות ודפי מקורות מאפשרים לך לקנות את התכנים החשובים עבורך, ולהניח את הבסיס להמשך לימוד

    לפרטים והרשמה


    מתחילים עכשיו ומרוויחים שנה!

    רוצים להתחיל כבר עכשיו את מסלול של תורת הנפש ולחסוך שנה? הצטרפו עוד היום לקורסי הקיץ שלנו! הקורסים יתקיימו בירושלים ובת"א, למשך 10 מפגשים, בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים.

    לפרטים והרשמה


    מה כואב לך? סדרה חדשה בת"א

    סדרת שיעורים חדשה, בנושא גוף ונפש של הרב עמית גרון
    השיעורים לנשים ויתקיימו בתל אביב, בימי שלישי בשעה 14:00. ניתן עדיין להרשם!

    לפרטים על הסדרות


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    הירשמו עכשיו וקבלו גישה למאגר שיעורים נרחב. לאחר ההרשמה ייפתחו לכם תפריטים נוספים באתר.