התקשרו עכשיו: 02-5662323

אני! אני עשיתי! / הרב נעם שפירא

child 1868222 1920 כאשר אנו עושים מעשים טובים, אנו עלולים "לקחת את זה ללב", ולהפוך את המעשה הטוב לגורם של ניפוח וגאווה. עלינו לחפש דרכים כיצד לנטרל את הטיה הכה אנושית הזו, ולהשאיר את המעשה הטוב, פשוט טוב, טוב פשוט.

 

במפגשים הקודמים, פגשנו מספר הנחות יסוד, שמהוות את הבסיס לעבודה פנימית אמיתית, ולדרך שתוביל אותנו לחיים של שמחה וצמיחה, ועם פחות ופחות תסכולים, אכזבות וכאב:

א.      האויב הגדול של כל אחד ואחת מאתנו, היא הנטיה המולדת בתוכנו להרגיש בעלי ערך עצמי גבוה. הנטיה הזו מביאה אותנו לציור תמונה עולם מוטעית, להשקיע מאמץ בלתי נדלה בהסתרת החסרונות והכישלונות שלנו, ולהגיע לריחוק מעצמנו ומהבורא.

ב.      ה"בעל דבר" – היצר הרע והצד הנמוך והבהמי שלנו, צאצאו של הנחש, מחכה לנו תמיד בסופו של כל מעשה טוב. כדברי הפסוק "ואתה תשופנו עקב" – בעקב ובסוף של המעשה הטוב אורב הנחש והיצר הרע, ומחדיר את הארס של הגאווה והניפוח העצמי מהמעשה הטוב. אם וכאשר זה אכן קורה, אפשר לומר שכל המעשה הזה "הלך לעזאזל", ויותר הזיק למציאות הנפשית והרוחנית שלנו מאשר הועיל לה.

ג.       אחת המשימות החשובות שלנו, היא לפעול אחרי מעשה, להגיב נכון למעשים שלנו. בהקשר של המעשים הטובים, יש למצוא דרך כיצד להתבונן עליהם כך שלא נרגיש מנופחים מגאוה וישות, אלא נהיה רגועים, נקיים ופנויים להמשך עשיה טובה וברוכה.

ד.      אנו מבינים שיש לייחס את המעשים הטובים שלנו לקדוש ברוך הוא. למרות ה"הפסד" של "זכות השימוש" במעשה הטוב לטובת שיפור הדימוי העצמי שלנו, עדיף לנו להבין שהקרדיט האמתי למעשה הזה שייך לקדוש ברוך הוא. כך, המעשה מקבל עומק ועוצמה גדולים בהרבה, ומובן לנו שהטוב שהופיע בעולם אינו מקרי, ולא תלוי באישיות ההפכפכה שלנו, אלא גילוי של טובו האין סופי של הקב"ה. בהבנה הזו, אנחנו גם שמחים לגלות עד כמה הקדוש ברוך הוא נוכח ממש בתוך הקיום שלנו, ואנו זוכים להוות צינור לטובו השופע לעולם.

"אני הבאתי לך..."

חז"ל מלמדים אותנו במספר דרכים וזויות מבט, איך להתבונן על המעשים שלנו, בדרך הזו, המכירה בנוכחותו של הקדוש ברוך הוא בחיינו. אחד הביטויים המרכזיים לכך הוא המאמר בפרקי אבות: "רבי אלעזר איש ברתותא אומר: תן לו משלו, שאתה ושלך שלו. וכן בדוד הוא אומר: 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך'".

רבי אלעזר קורא לנו לשים לב לכך, שכל מה שאנו עושים נעשה בזכות האמצעים, הכחות והמשאבים שלנו, אשר הם בעצמם מתנת שמים.

נמחיש זאת באמצעות סיפור:

הצדיק הירושלמי המיוחד, ר' אשר פריינד (המכונה ר' אוּשר), עסק בטיפול ושיקום של יהודים המכונים "פגועי נפש". כחלק מ"התכנית הטיפולית" לבחור אחד, היה ר' אשר שולח אותו מידי שבוע למשימות של איסוף כספי צדקה מקופות של הארגון, ומתורמים. בגלל החולשה השכלית והנפשית של הבחור, בהתחלה היה מדובר בסכומים קטנים, של כמה עשרות שקלים, ולאט לאט ר' אשר הוסיף לו משימות וסכומים לאסוף. יום אחד חזר הבחור שמח וגאה מאד: "ר' אשר, היום הבאתי לך 1000 שקל!". ר' אשר שמח כמובן בשמחתו, אבל אחרי שהבחור הלך, הוא אמר לאנשים שלידו: "ראו, כך אנחנו מול הקב"ה. בסך הכל מסתובבים קצת ומעבירים דברים מכאן לכאן, וחושבים שאנחנו עשינו ותרמנו את הכל...".

כך, פירש הבעל-שם-טוב את הפסוק "לך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" – שלכאורה לא מובן, אם משלמים על המעשה הרי התשלום מגיע בדין, ואין כאן חסד!? הבעש"ט פירש זאת בעזרת משנה נוספת בפרקי אבות, "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" – עלינו לראות את עצמנו כעבד שלא מצליח לבצע את המשימות שלו בכחות עצמו, ובעל הבית שלו נאלץ לבצע אותן במקומו. האם יעז אותו עבד לבוא אחר כך ולבקש שכר על עבודתו? כאשר הקב"ה משלם לנו על מעשינו, זהו חסד גדול שלו, שהוא נותן לנו את ההרגשה "כמעשהו" – כאילו האדם עצמו עשה את המעשה, למרות שבאמת עיקר העבודה היתה של הקב"ה.

מה נוצר אצלנו בנפש מתוך החשיבה הזו? האם אנו מאבדים את הטעם לקום ולעשות?

כשננסה עוד ועוד להתרגל להלך המחשבה והלך הנפש הזה, נגלה כאן, שוב, שחרור גדול.

המחשבה, שאנו צריכים "לקחת לעצמנו" משהו ממה שאנחנו עושים כדי שיהיה לנו כח להמשיך ולעשות, היא אשליה וטעות גדולה מאד. למעשה, האמת כמעט הפוכה. הבעל-שם-טוב מלמד אותנו, שמצד אחד חשוב מאד שיהיו תענוג ושמחה בכל מה שאנחנו עושים, אבל מצד שני חשוב שזה יהיה "לשם שמים". וכשאנחנו מוותרים על הדימוי העצמי ועל חיזוק האגו שלנו, אנחנו מגלים שלא רק שהדברים לא סותרים זה את זה, אלא בונים זה את זה. כאשר אנחנו רוצים להרוויח חיזוק לעצמנו, שכר גשמי או נפשי, המעשה עצמו מקבל מקום של "אמצעי", למטרה שהופכת להיות עיקרית – הרווח האישי שלנו. ככל שאנו מתמידים בדרך הזו, האמצעי הופך להיות מעיק ומעצבן, ואנו מחפשים דרכים קצרות וקלות יותר להגיע אל המטרה. העשיה הופכת להיות פחות ופחות שמחה ומענגת. דווקא כאשר אנו מוותרים על הרווח האישי, אנו מתאמנים ומתרגלים להתייחס אל המעשה כמטרה ולא כאמצעי. אנו לומדים לגלות טעם ותענוג במעשה עצמו, ושמחים יותר ויותר ככל שיש לנו הזדמנויות לעשות אותו עוד ועוד.

כעת נעבור לתרגול. נראה איך אנו מתבוננים על מעשה טוב שעשינו, מנטרלים את ניפוח הישות והאגו שעומדים להתעורר, ומעבירים את הזכויות עליו לקב"ה:

הנה, עשיתי מעשה טוב. מיד מתעורר בתוכי קול שאומר: "כל הכבוד לך, הנה הוכחה שאתה בחור טוב, שאתה ראוי לאהבה ולהערכה, אתה יכול קצת לטפוח לעצמך על השכם". בשלב הראשון אני נוטה לשמוח, לקבל את הקול הזה, ולהרים קצת את הראש, אבל בשלב השני אני נזכר, כי אני עלול לפגום ולפגוע בכל המשמעות של המעשה הטוב אם אהפוך אותו למזין הגאוה שלי. מה אענה לקול הזה?

התשובה הראשונה שלי מבוססת על היכרות נוקבת וכנה עם הטבע האנושי שלנו:

למה, באמת, עשיתי את המעשה הזה?

בדרך כלל, אם נהיה כנים, המניעים העיקריים לכל מעשה שלנו הם אינטרסנטיים. כל מעשה טוב עשוי להעניק לי רווח: החזרת טובה ממי שעזרתי לו, הכרה והערכה ממנו או מהסביבה, טיפול בייסורי המצפון שלי, ועוד ועוד.

אם לא השתכנענו מספיק עד כמה האינטרסים שלנו מעורבים לעומק בכל מעשה טוב שלנו, אנחנו יכולים להיעזר בפסיכולוגיה המערבית. הפסיכולוגיה עמלה חקרה וזיהתה מנגנונים מתוחכמים מאד, אשר הופכים את הצרכים האישיים והמטרות האגואיסטיות שלנו לשלל מגוון של פעולות יצירתיות ומעשים מעוררי הערכה וכבוד. למעשה, מטרתו של כל טיפול פסיכולוגי היא למצוא ולגלות מהם המניעים הפנימיים האישיים הסמויים מאחורי הפעילות שלנו, שנראית לא מובנת לפני שאנו חושפים את אותם מניעים נסתרים.

עכשיו, אם באמת עיקר מה שדחף אותי לעשות את המעשה הטוב הם המניעים האגואיסטיים שלי, כבוד גדול כבר לא יצא לי מכאן...

אין סיבה להיות עצוב! נכון שהטבע הנמוך שלי הוא כזה: הישרדותי, חייתי, עסוק בדאגה לקיום ולהצלחה שלי, אבל זכיתי וגם ממנו יוצאים דברים טובים! זה משמח!

שוב, נשים לב לחידוש ולהיפוך המבט שקורה לנו כאן: כאשר אנחנו מסכימים לוותר על השימוש במעשה הטוב לבניית התדמית שלנו, המודעות הכנה לטבע הירוד שלנו גורם דווקא לשמחה ולא לעצב.

"רחמן שכמוני..."

אבל, אחרי כל זה, במבט פנימי יותר ומאיר יותר אנחנו לא מסכימים לקבל באופן גורף את הקביעה שכל מעשה שלנו נובע במאה אחוז מהאינטרסנטיות ומהאגוצנטריות שלנו. אנחנו מאמינים בטוחים ויודעים שיש בתוכנו גם נטיה טבעית לטוב. שמתאים לנו לעזור לאחרים, ולעשות מעשים טובים לא רק בשביל הרווח שיגיע אלינו מהם, אלא פשוט בשל האכפתיות ורגש הרחמים הטבעי שקיים בתוכנו.

אכן, חז"ל קובעים שיהודים הנם באופן טבעי, מולד, "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים". יפי! מצד אחד איזו בשורה טובה ומשמחת, יש לנו גם נטיות טובות בתוכנו, כחלק מאתנו. מצד שני, הידיעה הזו עלולה להביא אותנו לגאוה, ולהרחיק את הנוכחות האלקית מתוכנו. אם נחשוב שאנו טובים ועושים מעשים פשוט בגלל שאנו טובים וזהו הטבע שלנו, הרי שלא נהיה זקוקים לקשר עם ה', ולא ניתן מקום לנוכחות שלו בתוכנו. בהמשך, כמובן, אנו עלולים גם להתנפח מהידיעה הזו, ולהיות ביקורתיים ומנוכרים אל מי שאיננו מזהים כמבטאים טבע טוב כמו שלנו.

כאן, עלינו לעיין בדברים חדים שמלמד אותנו האדמו"ר הזקן בעל התניא בתחילת ספרו: בפרק א' של התניא הוא קובע שגם המדות הטובות הללו של ישראל הנן חלק מהנפש הבהמית, אשר אינה שייכת בפשטות לצד הקדושה. כפי שהזכרנו קודם, זה בא לידי ביטוי הן בנפרדות, ובמחסום שמושם בין "האדם הטוב" לבין הקדוש ברוך הוא, והן בכך שעם הזמן התודעה הזו מביאה לניפוח הישות והגאוה, ולהתנשאות על אחרים וריחוק מהם. בעומק, הנטיות הללו נובעות מכך שהפעולה מתוך "הטבע הטוב" שלנו, בעצם עדיין "מכוונת על התדר" של הנפש הבהמית (כן, זו החייתית וההישרדותית שהזכרנו קודם). הרי, מה גורם לנו לצאת להתאמץ ולפעול בהתאם לחסד, לרחמנות ולטוּב שלנו? זוהי הנטייה למימוש עצמי (בלשון החסידות "להיות יש"). אנחנו רוצים לבטא ולהוציא לפועל את מה שגנוז ופועם בתוכנו. בעצם אנו רוצים להיות יותר ויותר נוכחים בעולם (מזכיר את הנטיה ההישרדותית?). ממילא, סביר שנמצא כאן גם עוד "תופעות לואי" – ציפייה להכרה ולהערכה, חוסר הסכמה לפעול כאשר אנו נפגעים, אם באופן חמרי ואם באופן של ירידת הכבוד וההערכה (תמיד נוכל לומר: "אם לא יודעים להעריך כאן את מה שאני עושה, יש מקומות אחרים בארץ להתנדב ולעזור, שכן יודעים להעריך...") – ובכלל מתברר, שוב, שגם הטוב הטבעי הזה, עד כמה שמשמח לגלות שהוא קיים בתוכנו כמתנה יפה ומעוררת שמחה, לא מצדיק תחושה של העלאת הערך העצמי, ולא כדאי להשתמש בו ובמעשה הטוב למטרות צדדיות של טיפוח התדמית.

נשמה שנתת בי...

נו, ומה עם הנשמה, עם הנפש האלקית, היא לא קיימת ופועלת בתוכי? היא לא שותפה במעשים הטובים שלי?

ודאי שכן!

אבל, זהירות! אני, שוב, עלול להפוך את המתנה הנפלאה הזו, המציאות של הנפש האלהית – חלק אלו-ה ממעל ממש – בתוכי, לגורם של ניפוח הישות והגאווה שלי. הרי זו "הנשמה שלי", ואף המהות העצמית האמתית שלי. אז, איזה קדוש ונפלא אני, ואיזה גרועים כל מי שלא כמוני...

לכן, חשוב בהקשר הזה לזכור שוב – מה שכבר הזכרנו במפגשים הקודמים –  שלמען האמת, ההזדהות הטבעית והרגילה שלנו אינה עם הנשמה ועם הנפש האלקית אלא דווקא עם הנפש הבהמית. כאשר אנו אומרים "אני", בדרך כלל זה "אני רעב", "אני עייף", "אני פגוע וכועס", ועוד ועוד ביטויים ותכונות של הנפש הבהמית.

ובמיוחד, כאשר אני עומד אחרי מעשה טוב, ושואל "מי עשה אותו", מתוך ציפייה להצליח להוכיח ש"אני" עשיתי כאן טוב אמתי ונפלא, ומגיע לי על זה הוקרה הערכה ושכר, הרי שמי ששואל את השאלה הוא, כמובן... הנפש הבהמית. הנפש האלקית לא מצפה ומעוניינת להרוויח רווח אישי מהמעשה הטוב אלא רק לעשות אותו מתוך נאמנות לשליחות שלה בעולם, ומתוך נטיה טבעית לעשות כל מה שקשור לקב"ה ומקשר אותנו אליו.

אם כן, באמת כל הכבוד לנפש האלקית, אבל בעצם, לקב"ה שהוא הפועל בה ובתוכה.

ואני? איפה אני בסיפור הזה?

נמשיך בעזרת ה' במפגש הבא.

    שנת הלימודים תשע"ח נפתחת!!!

    לכל תלמידינו ותלמידותינו החדשים והוותיקים, נשמח לראותכם במפגש הראשון! הלימודים יתחילו בתחילת חשוון, בירושלים - ב' וג' חשוון (22-23/10), בת"א - ד' חשוון (24/10) ובצפון בה' חשוון (25/10). שתהיה שנה טובה ופורייה!!


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    שנת הלימודים תשע"ח נפתחת!!!

    לכל תלמידינו ותלמידותינו החדשים והוותיקים, נשמח לראותכם במפגש הראשון! הלימודים יתחילו בתחילת חשוון, בירושלים - ב' וג' חשוון (22-23/10), בת"א - ד' חשוון (24/10) ובצפון בה' חשוון (25/10). שתהיה שנה טובה ופורייה!!


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    שנת הלימודים תשע"ח נפתחת!!!

    לכל תלמידינו ותלמידותינו החדשים והוותיקים, נשמח לראותכם במפגש הראשון! הלימודים יתחילו בתחילת חשוון, בירושלים - ב' וג' חשוון (22-23/10), בת"א - ד' חשוון (24/10) ובצפון בה' חשוון (25/10). שתהיה שנה טובה ופורייה!!


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    שנת הלימודים תשע"ח נפתחת!!!

    לכל תלמידינו ותלמידותינו החדשים והוותיקים, נשמח לראותכם במפגש הראשון! הלימודים יתחילו בתחילת חשוון, בירושלים - ב' וג' חשוון (22-23/10), בת"א - ד' חשוון (24/10) ובצפון בה' חשוון (25/10). שתהיה שנה טובה ופורייה!!


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    שנת הלימודים תשע"ח נפתחת!!!

    לכל תלמידינו ותלמידותינו החדשים והוותיקים, נשמח לראותכם במפגש הראשון! הלימודים יתחילו בתחילת חשוון, בירושלים - ב' וג' חשוון (22-23/10), בת"א - ד' חשוון (24/10) ובצפון בה' חשוון (25/10). שתהיה שנה טובה ופורייה!!


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    שנת הלימודים תשע"ח נפתחת!!!

    לכל תלמידינו ותלמידותינו החדשים והוותיקים, נשמח לראותכם במפגש הראשון! הלימודים יתחילו בתחילת חשוון, בירושלים - ב' וג' חשוון (22-23/10), בת"א - ד' חשוון (24/10) ובצפון בה' חשוון (25/10). שתהיה שנה טובה ופורייה!!


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    שנת הלימודים תשע"ח נפתחת!!!

    לכל תלמידינו ותלמידותינו החדשים והוותיקים, נשמח לראותכם במפגש הראשון! הלימודים יתחילו בתחילת חשוון, בירושלים - ב' וג' חשוון (22-23/10), בת"א - ד' חשוון (24/10) ובצפון בה' חשוון (25/10). שתהיה שנה טובה ופורייה!!


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323


    שנת הלימודים תשע"ח נפתחת!!!

    לכל תלמידינו ותלמידותינו החדשים והוותיקים, נשמח לראותכם במפגש הראשון! הלימודים יתחילו בתחילת חשוון, בירושלים - ב' וג' חשוון (22-23/10), בת"א - ד' חשוון (24/10) ובצפון בה' חשוון (25/10). שתהיה שנה טובה ופורייה!!


    שעות המשרד

    א'-ה'
    8:30-14:00
    02-5662323